חדש על המדף: היכונו לפסח, היכונו למימונה, היכונו לחופשה בחו"ל

 א. שקלא וטריא

חג הפסח בשער וזו הזדמנות לכל המהדרים במצוות ובשיעורים ('מרור כזית', 'כביצה' וכו') לדייק ולדקדק כאוות נפשם. ברשת חנויות 'חנן' (מוצרי כתיבה וצורכי משרד) תמצאו את המאזניים שתמיד חיפשתם: 'שקלא'. המחיר: 20 ש"ח בלבד!

צילום: זאב קינן

השם 'שקלא' יפה ומוצלח מאוד, אבל כדאי לנצל הזדמנות זו ולהתריע בשער בת רבים, שבעצם המילה הנכונה איננה משקל, והדבר הזה, שאתו שוקלים או נשקלים, נקרא מאזניים. נכון שזו מלחמה לשונית אבודה, אבל לפחות נדע את האמת.

המאזניים לסוגיהם (מאזניים זה מין זכר), מכניים או דיגיטליים, הם המכשיר שיודע לשקול. המשקל הוא שיעור הכובד של גוף (חפץ, אוכל, תינוק, אדם ובהמה), ורק בלשון הדיבור הפך ה'משקל' למכשיר השקילה עצמו.

נחזור למוצר עצמו, שעליו נאמר 'הראש היהודי ממציא לנו פטנטים', מהסוג הזה שאף אחד באמת לא צריך.

מתברר שמקור המצאת השקלא הוא בכלל באמריקה החרדית, אלא ששם, כיאה לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, מדובר במאזניים דיגיטליות ולא מכניות. כתב לי מי שכתב מק"ק מונסי יע"א:

הנה הוכחה איך עובדים בעיניים על אנשים תמימים ומכלים את ממונם, דבר המצוי בפרט בפסח. בשתי התמונות הבאות צילום אריזה של מאזניים למטבח שנועדו לשקול את המרור והמצה לליל הסדר. המחיר 33 דולר!  

איזו מציאה! באמזון אפשר לקנות מאזניים טובים לא פחות ב-7.99 דולר, ההבדל היחיד? על אריזת המאזניים 'הכשרה' יש מדבקה עם השיעורים לפי השיטות השונות. בחשבון פשוט, המדבקה עולה 25 דולר, והא לכם פרנסה קלה. מזל שלא הדביקו גם איזה סמל כשרות כדי להעלות את המחיר עוד קצת...

ב. דגם מימונה

גם חגיגות המימונה בפתח, מיד עם צאת החג. במימונה כידוע שותים תה, הרבה תה, וזה הזמן להתהדר בקנקן ייעודי לחג. 'דגם מימונה', עשוי אמייל, בצבעים אדום וצהוב. להשיג ברשת 'מקס סטוק'.

צילומים: איתמר לויתן

ג. ניחוחות חופשה

צילום: דוד אסף

לוולגריזציה של חיינו אפשר להוסיף גם את מטהרי האוויר של חברת 'סנט מוריץ', שמגיעים אלינו במבחר 'טעמים' או 'ניחוחות'. 

כמה לחיצות על מבשם האוויר הזה ואתם כבר לא בבית השמוש, אפופים בריחות של פיפי-קאקי, אלא בחופשה בחו"ל. בתי מלון, סדינים צחורים ומרשרשים, מרפסת עם נוף לים, ספינות דייגים ואופק כחול שאין לו סוף. ולא סתם חו"ל, אלא מקומות מאוד ספציפיים! ניחוחות של פרובנס, מיקונוס, סנט מוריץ (מעניין למה דווקא סנט מוריץ). 

אין גבול (תרתי משמע).

מִשׁוּט בארץ: הילדים שלא נולדו, גן מיכה

א. חורשת התינוקות שלא נולדו

צילומים: טל סגל

עמותת ליל"ך (לחיות ולמות בכבוד) היא עמותה ידועה ומכובדת שמטרותיה הן סיוע לאנשים שחולים במחלות סופניות (וכמובן גם לבני משפחותיהם) לסיים את חייהם בכבוד.

מתברר שיש גוף נוסף הקורא לעצמו לילך, אך מטרותיו שונות לחלוטין, אולי אפילו הפוכות.

מרכזי לילך: עמותת (כך בתצלום להלן) בעד חיים, להגנת האם והעובר מציגה את עצמה באתר האינטרנט המצוחצח והמיתמם שלה כ'שלוחה של עמותת "בעד חיים" אשר משמשת מרכז מידע לנשים בהריון בלתי רצוי'. למי שאינו בקי בתחום, הצירוף 'בעד חיים', או באנגלית Pro Life, הוא שם קוד לתנועות שמרניות הנאבקות בזכותה של כל אישה על גופה וממילא כיבוד בחירתה לעשות הפלה מלאכותית. כל זה מוגש תחת סיסמאות כמו 'אַת לא לבד', 'אַת לא חייבת להפיל!', 'זכותך לדעת', וכו' וכו'.

במדור 'שאלות ותשובות' באתר מוצגת השאלה 'האם אתם קשורים למשרד הרווחה', והתשובה היא:

לא. ‬אנו‭ ‬עמותה‭ ‬פרטית‭ ‬ולכן‭ ‬הסודיות‭ ‬שלך‭ ‬מובטחת. ‬איננו‭ ‬מתוקצבים‭ ‬על‭-‬ידי‭ ‬משרד‭ ‬הרווחה או כל גורם ציבורי אחר‭ ‬ואנו‭ ‬פועלים‭ ‬תחת‭ ‬חסיון‭ ‬מוחלט. ‬הסודיות‭ ‬והפרטיות‭ ‬שלך‭ ‬חשובות לנו‭.‬

למרכזי לילך יש חלקת קרקע סמוך ללטרון (ממערב לתחנת הדלק) שנקראת 'גני חיים'. זהו בית קברות סמלי לעוברים שהופלו באופן טבעי, יזום או במה שמכונה 'לידה שקטה'. באתר של המרכז מתואר הגן כמקום 'של סגירת מעגל' ו'ריפוי רגשי', אך יש שיאמרו, שההפך הוא הנכון, ובפועל המקום – שמשום מה מוגדר גם כמקום קדוש ('נא לשמור על קדושת המקום')!, למרות שאין שם קברים אמיתיים – נועד כדי להעצים את רגשות האשמה על החטא שכביכול חטאו אותן נשים שבחרו או נאלצו להפיל. 

ממי נקנתה או התקבלה חלקה זו (מן הסתם קק"ל), ובאיזו רשות הפכו אותה לבית קברות סמלי? לכך לא מצאתי תשובה.

בנוסף לחורשת העצים הוצב במקום פסל שיצרה האומנית הני ואן הרטינגסוולט (Henny van Hartingsveldt), שנולדה בהולנד בשנת 1952 ועלתה ארצה בשנת 2013. 

הפסל נתרם בשנת 2012 על ידי עמותה הולנדית בשם Stichting Visual Perspectives, שמוקדשת לקידום יחסי יהודים ונוצרים, ישראל והתנ"ך באמצעות האומנות לסוגיה. מתברר שעמותה זו הקימה בישראל לא מעט מונומנטים פיסוליים (ראו כאן). באתר שלהם יש גם צילומים רבים מתהליך הקמת הפסל ליד לטרון והצבתו שם.

נושא הפסל ברור ומבהיל: תינוק חסר ישע (לא עֻבָּר), שמוֹט הרחבה וגרידה מאיים עליו...

בעת הקמתו הודבק לוח מתכת לפסל ועליו פסוקים רלוונטיים מספר תהלים, קלט 16-13, בעברית ובאנגלית:

צילומים: Stichting Visual Perspectives

לוח זה כבר לא נמצא שם.

'קריפי', סיכם טל סגל את התרשמותו מהגן, שאליו הגיע לגמרי במקרה במהלך טיול בסביבה. 

ב. פינה בעיר: גן מיכה 

גן מיכה (גוגל)

בארץ שלנו יש מספיק ילדים שכן נולדו, כן גדלו וכן פרחו, עד שפתע בא סוף לנעוריהם והותיר אחריו הורים, בני זוג, ילדים, משפחה, עם פצע ושבר שלעולם לא ירפא.

בשדרות קק"ל (פינת שלמה בן יוסף) בתל אביב, בין כמה בתים רבי קומות, מבהיקים בלובן השיש, נמצאת פינת חמד קטנה, פיסת דשא בין חומת אבן לאבני ריצוף ובה גם שני פסלים יפים.

זהו 'גן מיכה' – יותר גינה מאשר גן – שהוקם לזכרו של מיכה גוטליב (1997-1977), בן העיר שנפל באסון המסוקים ב-4 בפברואר 1997 והוא בן עשרים.

צילומים: איתמר לויתן

על לוח הזכרון מתואר מיכה (מיכי) כספורטאי מצטיין, אוהב ארץ ישראל המייחל לשלום. 

מיכה (מיכי ) גוטליב (עמותת ההולכים בראש)

שני פסלים הוצבו בגינה:

האחד של דן רייזנר ושמו 'מפגש':

השני של עמי לוי (נפטר ב-2013 והפסל הוצב לאחר מותו), וכותרתו 'עץ – חייל, עץ – מסוק'. הקשר לאסון המסוקים ברור מאליו.

אם הבנתי נכון מסיפור חייו של מיכה, בני משפחתו גרים בבית הסמוך והם שיזמו את אתר ההנצחה היפה הזה. ההורים יזמו מפעלי הנצחה נוספים שמתוארים כאן.

לוח הזיכרון מצטט שני פסוקים מנבואת מיכה (ד 4-3):

וְכִתְּתוּ חַרְבֹתֵיהֶם לְאִתִּים, וַחֲנִיתֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת. לֹא יִשְׂאוּ גּוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא יִלְמְדוּן עוֹד מִלְחָמָה. וְיָשְׁבוּ, אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ וְאֵין מַחֲרִיד.

הלוואי במהרה בימינו!

בעלי התוספות

עמי זהבי, שגר בבניין למעלה, צילם עבורנו את האנדרטה ממרפסת ביתו, ומהצילום ניתן להיווכח ברב-המשמעויות של פסל הברוש וצללית האדם שנוצרת על המדרכה, והפסל של עץ הדקל (מימין) שצלליתו יוצרת מעין רוטור של מסוק.

צילום: עמי זהבי

פרנסות של יהודים: קל כנשר, כף זכות ועל החוט, דוד המלך, נדל"ן

א. קל כנשר

צילום: דוד שי

בפרס עונ"ש לשם המוצלח והמקורי ביותר של פרנסה זוכה הפעם חברת 'קל כנשר' שמתמחה בעבודות בגובה. 

מקור המליצה הוא בקינת דוד: 'שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִם בְּחַיֵּיהֶם וּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָדוּ מִנְּשָׁרִים קַלּוּ מֵאֲרָיוֹת גָּבֵרוּ' (שמואל ב, א 23). ובפרקי אבות (ה, כ) נאמר בשם רבי יהודה בן תֵּימָא: הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר וְקַל כַּנֶּשֶׁר וְרָץ כַּצְּבִי וְגִבּוֹר כָּאֲרִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם'.

גם עברית יפה מהתנ"ך וגם מתאים לסוג העבודה – כל הכבוד! ובשם המדור אנו מאחלים להם: היו עזים כנמר וקלים כנשר, רצים כצבי וגיבורים כארי.

ב. כף זכות

צילום: אבישי ליוביץ'

ועוד אמרו חכמינו בפרקי אבות (א, ו): 'וֶהֱוֵי דָּן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת'.

ולכן, כמה נאה ויאה יוזמתו של בעל הכלי ההנדסי הזה שהעניק לכף ההרמה שלו את השם 'כף זכות'.

כתב לי אבישי ליוביץ: 

שים לב שמתחת לכף יש גם כתובת 'לעילוי נשמת'. ועוד שים לב שהאות ז', שהיא אחת משבע האותיות שעטנ"ז ג"ץ, הזוכות לעיטור בידי סופרי סת"ם (פעולת העיטור נקראת 'זיון'), מעוטרת כראוי.

ג. על החוט ועל המחט

למתפרה הוותיקה של לימור, ברחוב כצנלסון 43 בגבעתיים, יש שם נחמד שמצלצל מן המקורות, אבל בעצם מתכתב עם שירה של נעמי שמר 'על כל אלה' ('על הדבש ועל העוקץ').

להיבט האירוני של השם מצטרפים חוטי החשמל השלומפריים שיורדים מבלי משים על השלט...

צילום: איתמר לויתן

ד. דוד המלך משלים הכנסה

צילום: יונית חגואל

גם 'דוד המלך' וגם 'דוד המהיר'. מתברר שגם מלכים צריכים להתפרנס...

צולם בפתח תקווה.

זה הזכיר לי פוסט ישן שבו הבאתי גם את התמונות האלה:

צילום: איתמר וכסלר

צילום: צבי זילברשטיין

ה. פינת הנדל"ן

הפרנסה הכי צומחת בישראל היא עסקי נדל"ן. הנה כמה עדויות ביזאריות מחיפה...

צילומים: איתמר לויתן

קבלת שבת במנזר

 כתב וצילם: דנצ'וּ ארנון

מנזר הנשים בבית גִ'מָאל שוכן מדרום לבית שמש. לפי המסורת הנוצרית כאן היה כפר גמלא ובו אחוזתו של רבן גמליאל הזקן שעמד בראש הסנהדרין והיה גם רבו של פאולוס (שנקרא אז שאול התרסי). על פי מסורת זו רבן גמליאל, שהתנצר בחשאי, מנע מהסנהדרין לרדוף את הנוצרים החדשים ואף הצליח להביא לקבורה באחוזתו את סטפנוס הקדוש, המרטיר הנוצרי הראשון, שגם הוא היה תלמידו. המנזר, שהוקם במחצית השנייה של המאה ה-19, שייך למִסְדר הסלזיאני, שעוסק בחינוך. תחילה תפקד המנזר כמעון ובית ספר לילדים עניים ויתומים וכך פעל עד שנות השמונים. ב-1985 הגיעו למקום נזירות ממסדר בית לחם שבצרפת והסבו את מבנה הפנימייה למנזר.

שמו הרשמי של המִסְדר הוא 'נזירות בית לחם של האסמפטיון והקדוש ברונו'. המסדר נוסד בשנת 1950. הוא מחזיק 14 מנזרים בעולם וכפוף למסדר בן אלף השנים של ברונו הקדוש, שנזיריו הם קונטמפלטיבים ומתבודדים ותקנוניהם סגפניים במיוחד. בבית ג'מאל גרות כמה עשרות נזירות שמבלות את רוב זמנן בהתבודדות בתאיהן, בתפילה ובקריאה בספרי הקודש. פרט לסעודה משותפת אחת ביום ראשון, את כל שאר הארוחות (הצמחוניות) הן אוכלות לבדן בתאן. הן משכימות בארבע בבוקר, עובדות במשק החקלאי או בעבודות אחרות במנזר, ובשאר הזמן הן מתבודדות. למרות חייהן הסגפניים כולן נראות מאושרות וחייכניות. רובן דוברות צרפתית, אך לא מעטות מהן דוברות גם עברית. כמה נזירות מופקדות על הקשר עם העולם החיצוני, ואת החדשות מהארץ ומהעולם מביאה להן נזירה שזה תפקידה והיא מתעדכנת באינטרנט.

במרחק של כ-500 מטרים מהמנזר, בלב היער, שוכן מנזר הגברים של אותו מסדר, שכיום יש בו רק חמישה נזירים. הנזירים מתפללים עם הנזירות ואחד מהם משמש כומר שמנהל את הפולחן. עוד כמה נזירות מהמסדר חיות במבדד נטופה שבגליל התחתון.

בסדנת הקרמיקה הנזירות מכינות מוצרים עדינים ויפהפיים.

בחנות המזכרות מוכרות הנזירות את מוצרי הקרמיקה שלהן, עבודות יד ומוצרי משק (דבש, שמן זית, ריבות).

נתן אנדרה שוראקי (2007-1917) היה סופר ומשורר, מתרגם (תרגם לצרפתית את התנ"ך, הברית החדשה והקוראן), הוגה דעות ופעיל שלום, שעסק גם בקירוב לבבות בין-דתי. כששימש סגן ראש עיריית ירושלים סייע לנזירות בית לחם בקבלת היתר לבניית המנזר. 

אנדרה שוראקי, 1979 (צילום: קלוד טרואונג-נוק, ויקימדיה)

לאחר מותו הוקמה 'אגודת ידידי אנדרה שוראקי' להנצחת זכרו ולפעילות בין-דתית ברוח משנתו. ב-28 בפברואר 2025 קיימה האגודה אירוע במנזר הנשים בבית ג'מאל, שכלל סיור במנזר ופגישה עם כמה מן הנזירות. בדרך כלל אסור לצלם את הנזירות, אך הפעם הותר לי לצלם כדי לתעד את האירוע. בצילום הבא בנו של שוראקי נושא דברים במפגש.

במהלך הסיור סיפרה אחת הנזירות על החיים במנזר.

יש במנזר גם בית כנסת קטן. היה זה ערב שבת והמשתתפים, יהודים ונוצרים יחדיו, ערכו קבלת שבת והדליקו נרות.

לסיום התכנסו כולם באולם האורחים ושרו שירי שבת בהנחיית זמרות מבנות ה'יהודים המאמינים בישוע'. על קירות האולם מוצגת תערוכה יפה של צלמת ישראלית ששהתה עם הנזירות וקיבלה רשות לצלם את אורחות חייהן.

 

אפשר לבקר במנזר בימים שני-שבת משעה 08:30 בבוקר ועד לשעה 17:00. הכניסה היא ללא תשלום והמבקרים יכולים לקבל הדרכה קצרה (בעברית, בצרפתית ובאנגלית) מפי הנזירה המארחת, לצפות בסרט מקסים על חייהן של הנזירות, להתבונן מהגלריה באולם התפילה וכמובן לרכוש מוצרים בחנות המנזר. זו גם הזדמנות לבקר במנזר השכן, הסלזיאני, שיש בו כנסייה יפה עם ציורי קיר מעניינים וגם חנות שבה אפשר לרכוש את יינות יקב כרמיזאן מבית ג'אלה (מחוץ לקו הירוק) שרוב הענבים שלו מגיעים מכרמים באזור בית ג'מאל. 

במהלך האירוע התכנסו הנזירות והנזירים לתפילת הערב באולם התפילה, והמבקרים הוזמנו לצפות בה. הנזירים והנזירות, בלבושם הלבן הכולל ברדס, מתפללים כשהם מופרדים במחיצות להדגשת בדידותם. כומר-נזיר מנהל את התפילה, והשירה הליטורגית של הנזירות (בצרפתית) פשוט נפלאה!

________________________________________ 

דנצ'וּ ארנון הוא צלם אתנוגרפי roshyarok@barak.net.il