יום שישי, 11 באוגוסט 2017

הציץ ונפגע: הגופייה של בן-גוריון

הגופייה שהציצה

אמר העורך:

שלשום, ביום רביעי, צפיתי בסרט התיעודי המומלץ 'בן-גוריון, אפילוג'. ההקרנה הייתה תחת כיפת השמיים, על המדשאה הנעימה שמול הספרייה הלאומית בגבעת רם, במסגרת 'פסטיבל דוקו.טקסט' הנהדר שמארגנת הספרייה זו השנה השלישית. כמה מאות אנשים היו שם והתרגשו עד דמעות.

כאן סיפורו של הסרט, גילוי הריאיון האבוד וקטעים נבחרים מהסרט:



באותה שעה ממש, בגני התערוכה בתל אביב, עמד על הבמה אחד מיורשיו של בן-גוריון, שמייצג סוג אחר לגמרי של מנהיגות. קהל משולהב הריע לראש הממשלה הנוכחי, ששמו הפך שם נרדף לנהנתנות, לקמצנות, להסתה ולשחיתות. אי אפשר היה שלא לצפות בסרט על בן-גוריון מבלי לחוש כאב וצער עמוק על מה שהיה ועל מה שהווה. על המורשת האדירה שהותיר אחריו בן-גוריון, ועל ה'מורשת' שיותיר אחריו בנימין נתניהו. זה היה מכמיר וצובט לב.

הרשימה להלן, מאת פרופסור ארנון שמשוני, המתינה אצלי כבר זמן מה, ונדמה לי שזה הזמן המתאים לפרסמה. היא אינה עוסקת בהשקפת עולם או בחזון, לא בימין ולא בשמאל, אלא בסתם אפיזודה בלתי חשובה לחלוטין. אבל מפרק הזיכרונות הזה עולה דמותו של אדם שכבר לא עושים כמוהו. מנהיג שעשה טעויות, אך לא בוש להודות בהן. מנהיג שפעל לטובת בני עמו, בלי פוזות ובלי מאפרים צמודים. מה ששמעת ומה שראית – זה מה שהיה.

__________________________________

מאת ארנון שמשוני

ביום ב', 13 ביוני 1960, המריא ראש הממשלה דוד בן-גוריון למסע ביקורים בצרפת, בבלגיה ובהולנד. הוא ומלוויו הצטרפו ב'נמל התעופה לוד' לכחמישים נוסעי טיסת אל-על 203 במטוס 'בריטניה', שהביאם לתחנתו הראשונה בפריז והמשיך במסלולו הקבוע ללונדון ולניו-יורק. בפריז נועד בן-גוריון (פעמיים) עם הנשיא שארל דה-גול ונפגש עם ראש הממשלה מישל דברה ועם שרים ונכבדים אחרים, ובכל מקום זכה לקבלת פנים מפוארת. בבריסל נפגש בן-גוריון עם המלך בודואן, עם ראש ממשלת בלגיה ועם נשיא השוק האירופי. בהולנד, יעדו האחרון, ציפו לו פגישות עם המלכה יוליאנה, עם ראש הממשלה, שר החוץ ושרים נוספים, וכן סיורים במפעלי הפיתוח הגדולים לסכירת הים וייבושו ואתרים היסטוריים יהודיים.

כותרת ראשית בעיתון מעריב, 13 ביוני 1960

המסע, שתוכנן חודשים רבים מראש, יצא לדרכו כשלושה שבועות לאחר הודעתו הדרמטית של בן-גוריון בכנסת (23 במאי 1960( על לכידתו של אדולף אייכמן בארגנטינה והעברתו ארצה. לנושא כזה הייתה, כמובן, משמעות מיוחדת במהלך ביקור במדינות מערב-אירופיות. ככלות הכל, בסך הכול חמש-עשרה שנים קודם לכן הסתיימה מלחמת העולם, שאותה עברו מדינות אלה תחת כיבוש נאצי, ואין צריך לומר שבשלושתן הושמדו מאות אלפי יהודים. נציגי התקשורת המקומית והעולמית ניסו ללמוד מפיו של ראש ממשלת ישראל על הפרשה המסעירה וביקשו לשמוע את הסבריו ותחזיותיו. במסיבות העיתונאים שנערכו בסיכום ביקוריו בצרפת ובבלגיה הגן בן-גוריון בתוקף על עמדת ממשלת ישראל, ועל פיה ניתנה לאייכמן ההזדמנות להסכים להעברתו מבואנוס-איירס לישראל ולעמוד למשפט. כמו כן הבהיר, חזור והבהר, כי מערכת השיפוט הישראלית עצמאית וכי לאייכמן, שיוכל להיעזר בפרקליט גרמני (בתנאי שאיננו נאצי), מובטח משפט הוגן.

בראשית יוני 1960 פנה המזכיר השני בשגרירות ישראל בהאג, נסים יושע, לסטודנטים ישראלים בפקולטה לרפואה וטרינרית של אוניברסיטת אוטרכט (כשבעים ק"מ מהאג), וביקש את הסכמתם להתגייס לשמירה על 'הזקן' במהלך ביקורו המתוכנן. הדבר הוסבר בחשש מפעילות עויינת של חוגים נאציים בעקבות חטיפת אייכמן. הייתי אז אחד מששת הסטודנטים שגויסו ותפקידנו היה לבצע את השמירה בתוך בניין השגרירות, אשר בו היו אמורים בן-גוריון ורעייתו פולה להתגורר במהלך שהותם בהאג. השמירה מחוץ לשגרירות הוטלה מטבע הדברים על המשטרה ההולנדית.

ביום רביעי, 22 ביוני 1960, הגיעו בן-גוריון ופמלייתו להאג מבריסל במטוס של חיל האוויר ההולנדי. השגריר חנן סידור ובני משפחתו פינו את מגוריהם בקומה השנייה של בית השגרירות ועברו להתגורר זמנית בבית מלון. דוד ופולה בן-גוריון התמקמו בחדריהם ואנו, ששת השומרים, התמקמנו בקומת המרתף שבה סודרו מיטות שדה ומטבחון. השמירה הייתה בעיקר בשעות שבהן שהו ראש הממשלה ורעייתו בבית, בעיקר בלילה, אך גם בהיעדרם התבקשנו לפקוח עין. שנת השומרים ומנוחתם בוצעו בשיטת 'המיטה החמה'.

ביום חמישי, למחרת הגעת המשלחת (23 ביוני), סיימה מועצת הביטחון של האו"ם את דיוניה בתלונתה של ארגנטינה על הפגיעה בריבונותה ופרסמה החלטת גינוי לישראל. נשקלו גם סנקציות וארגנטינה עמדה על סף ניתוק יחסים דיפלומטיים עם ישראל. תכניות לפגישת פיוס בין בן-גוריון לבין נשיא ארגנטינה, ארטורו פרונדיזי, שביקר באותה עת בבלגיה, לא צלחו. מטבע הדברים, העניקה החלטת מועצת הביטחון תנופה תקשורתית מחודשת, ומסיבת העיתונאים המסכמת של ביקור בן-גוריון, שנערכה בבית מלון בהאג ביום שישי (24 ביוני), עוררה עניין רב. כמעט כל השאלות עסקו בחטיפת אייכמן, במשבר עם ארגנטינה ובהחלטת מועצת הביטחון. תשובותיו של 'ראש הממשלה האנרגטי, קטן הקומה ובעל הבלורית הלבנה', כפי שתואר בתקשורת המקומית, הופיעו בראש מהדורות החדשות ברדיו ובטלוויזיה וצילומיו נדפסו בעמודיהם הראשונים של עיתוני סוף השבוע.

הנה עמוד השער של Algemeen Handelsbladאחד משלושת העיתונים היומיים הנפוצים בהולנד באותה עת, ובו דיווח על מסיבת העיתונאים בהאג: 


וזו הגדלה של התמונות שפורסמו באותו עיתון:

משמאל לימין: מופתע... מתווכח... מהרהר

הימים והלילות שעשינו, אנו הסטודנטים, תחת קורת גג משותפת עם בן-גוריון ורעייתו סיפקו חוויות יוצאות דופן שזכורות לי היטב, מקצתן משעשעות ובאחת מהן אשתף את קוראי הבלוג. 


קייב II (מקור: Cams.com)
מספר שעות לפני המראתו של בן-גוריון חזרה ארצה, שנועדה ליום ראשון בלילה (26 ליוני), הגיע לשגרירות, היישר מלונדון, צוות טלוויזיה של ה-BBC על ציודו הכבד. הריאיון אורגן בדחיפות נוכח תגובות שליליות שהתעוררו בציבור הבריטי על החטיפה, שגרסו כי ישראל חרגה מכלליו המקודשים של 'המשחק ההוגן' (fair play), שאמור להיות נהוג בין מדינות. סלון השגרירות הפך אפוא לאולפן. בן-גוריון התיישב בכורסא כשמאחוריו פרגוד ומולו מראיין שאת זהותו לא ידעתי באותה עת. נכחתי בחדר במהלך הריאיון ואתי מצלמתי הסובייטית הזכורה לטוב, 'קייב'.

המראיין הנמרץ החל לשאול, ובן-גוריון, בחולצה קצרת שרוולים וללא עניבה, הגן בתוקף על עמדת ישראל בטיעונים דומים לאלה שהשמיע קודם לכן במסיבת העיתונאים. המראיין הקשה, הלהט גבר, ולחיזוק טיעוניו הניע 'הזקן' את ידיו בהתלהבות. 

שלוש-ארבע דקות לאחר תחילת הריאיון גלשו שרוולי גופייתו של בן-גוריון במורד זרועותיו אל מעבר לגבולותיה הטריטוריאליים של החולצה. הבריטים שמרו כמובן על פני פוקר, ואילו הישראלים, ואני ביניהם, הבליעו חיוך ושמץ של מבוכה. 

מלוויו-יועציו של בן-גוריון, מזכירו יצחק נבון ומזכירו הצבאי אל"מ חיים בן-דוד (חב"ד), שלימים נספה בתאונת מטוס באתיופיה, נחלצו להציל את הכבוד הלאומי. הם ביקשו מן המראיין לעשות הפסקה וגלגלו את שרוולי הגופייה הממשלתית למקומם הראוי. המראיין המשיך, קושיותיו החמירו, נפנופי הידיים החריפו ושוב חזרה הגופייה והציצה. שוב הופסק הריאיון, ושוב סודרו השרוולים. ובינתיים מחוגי השעון התקדמו ועדיין עמדו לפני 'הזקן' ופמלייתו הכנות אישיות, נסיעה לשדה התעופה וטכס פרידה מעונב מן ההולנדים הדקדקנים. בסופו של דבר השלימו המראיין והמרואיין את מלאכתם, הציוד קופל והצוות הבריטי יצא בדרכו חזרה ללונדון. משלחת ראש הממשלה התארגנה גם היא בחפזה ויצאה לדרכה. בשדה התעופה סחיפהול שליד אמסטרדם חיכה לה ראש ממשלת הולנד, פרופ' יאן דה-קוואי, ולאחר טקס פרידה ובאיחור קל עלתה הפמליה על מטוס ה'בריטניה'. לאחר חנית ביניים בווינה נחת המטוס לקבלת פנים חגיגית בלוד בבוקר יום שני, 27 ביוני 1960.

'העדות המרשיעה' של הגופייה שהציצה הונצחה ב'קייב' שלי (ולמרבה הצער, קצת דהתה והצהיבה במהלך עשרות השנים שחלפו מאז).

צילומים: ארנון שמשוני

הריאיון המוקלט (בשחור-לבן), בן החמש וחצי דקות, שודר למחרת (יום שני, 27 ביוני) ב'פנורמה', תכנית הדגל החדשותית של ה-BBC. לימים התברר לי שהמראיין היה ג'יימס מוסמן (Mossman), מבכירי עובדיה של התחנה באותה עת ומי שנודע בחריפותו ובלשונו החדה. 

ג'יימס מוסמן (1971-1926)

הד לראיון הופיע למחרת בעיתונות בישראל; הגופייה שהציצה לא זכתה להתייחסות... 

דבר, 28 ביוני 1960

הריאיון המקורי שקיים מוסמן עם בן-גוריון שמור במרכז הצפייה הדיגיטלית של 'יד ושם', אך בשל הסכמי זכויות יוצרים לא התאפשר לנו להציגו כאן. ניתן לצפות בו ביד ושם (Panorama 205 – Ben Gurion, 27/06/1960ולהיווכח כי השרוולים העקשניים של הגופייה לא קוצצו מהעריכה הסופית. זו גם ההזדמנות להודות ליריב מוֹזֶר, עורך הסרט 'בן-גוריון, אפילוג', לדפנה ארבל, מנהלת המכון למורשת בן-גוריון בשדה בוקר, ולליאת בן חביב מנהלת מרכז הצפייה של יד ושם.

ולסיום, האם סיפור הגופייה היה אירוע חריג וחד-פעמי? כפי שאפשר להיווכח מכמה צילומים שנמצאים במרשתת או על כתלי בית בן-גוריון בתל אביב, התשובה החד-משמעית היא 'לא ולא'.

השרוולים מציצים, חזור והצץ, בתמונות רבות (ראו גם בתמונה הפותחת את הרשימה), והם מעניקים נופך נוסף של חן וגעגוע לדמותו המיוחדת של 'הזקן'.



נספח: תמונות לא מוכרות של בן-גוריון

בהזדמנות זו, הנה כמה תמונות מאותם ימים, גם הן פרי מצלמתי. בתמונות נראים לצדו של בן-גוריון, פולה רעייתו, יצחק נבון מזכירו, השגריר חנן סידור ורעייתו, ושר החוץ ההולנדי יוזף לונס (לימים מזכ"ל נאט"ו).

מימין מאחורי הגדר: חיים בן-דוד ויצחק נבון; בתוך החצר: חנן סידור (מתכופף ופניו למצלמה), בן-גוריון, יוזף לונס (משמאל)
יוזף לונס (שני מימין), בן-גוריון ופולה, רות וחנן סידור (שני משמאל)
חנן סידור (שני מימין), יצחק נבון, פולה ודוד בן-גוריון
יוזף לונס ובן-גוריון

22 תגובות:

  1. האם היה קושי לזהות את שני הילדים (החביבים - ולא רק במליצה !) שמופיעים בתמונות- או שיש להסתפק בניחוש כי המדובר בילדיו של השגריר?!

    השבמחק
    תשובות
    1. הילדות החביבות הן בנות הקהילה היהודית בהאג שהעניקו, בשליחות הוריהן והקהילה, את זר הפרחים לרעיית ראש הממשלה.

      מחק
  2. תודה רבה מאוד מאוד על הרשימה והסרטון. מרגש עד דמעות ועד בכלל. בכל זאת הערה קטנה. אפשר וראוי ורצוי להעריך, ללמוד, להתגעגע לאישיות הגדולה בכל מובן. לא היה וכנראה לא יהיה כבן גוריון. אבל לא מוכרחים להכניס עקיצות ועוקצנים נגד אנשים זולתו, לרבות ראשי ממשלה לשעבר [יש יותר מאחד] ובהווה. אפשר לאהוב - את דב"ג - בלי לקלקל את השורה.

    השבמחק
    תשובות
    1. זה הריב - לא נגמר הוא עדיין / בין אדום ללבן ותכול...11 באוגוסט 2017 בשעה 11:18

      גם אני מצטרף להערת הקורא משי"ן שמעלי.
      אם האהבה (לבן גוריון) היתה מקלקלת את השורה - מילא. היינו דנים אותך כאברהם
      אבל כאשר השנאה (לנתניהו) היא זו המקלקלת את השורה אתה עלול להדמות לבלעם (ודוק. בא לקלל ונמצא מברך).

      כאשר אחרים ניצלו את מקום התגובות להשחיל את דעתם הפוליטית (משום מה כמעט תמיד שמאלה), רגזתי ומחיתי על כך מיד (וגם חטפתי על הראש כשייחסתי למישהו דברים שלא הוא כתב).
      כאשר הדבר בא מבעל האכסניא עצמו, שברצונו מאריך ומרצונו מקצר, הדבר מצער שבעתיים.
      ןיכוח פוליטי הוא כמובן לגיטימי. אבל פה אין ויכוח פוליטי אלא עוקצנות פוליטית (שתמיד באה מהצד ה"נכון"). גם אם ניתן לענות מענה ענייני להשוואה בין נתניהו וב"ג (מתנות? אשת רה"מ? עיין באישיותה של פולה, שכנראה שמה את שרה בכיס הקטן אך לא העסיקה כמעט את התקשורת. נוני מוזס? מדובר בראש ממשלה שדרש לקרוא ולאשר כל מהדורת חדשות ברדיו טרם שידורה... צבא? בן גוריון אישר מינוי קצינים בכירים לפי השתייכותם המפלגתית) אבל הרי אין בזה תועלת כי ההערה בראש הרשימה לא באה לפתח ויכוח.
      ולראיה - נסה להציג תיאור של ראש הממשלה הנוכחי כדמות אנושית. כסבא חביב שבורחת לו הגופיה.
      חבל, חבל, חבל, על בלוג שנפל, שנפל מראש העץ ונקווה שלא יתפוצץ

      מחק
    2. כמה עיוור אפשר להיות כדי להציג את העניין כוויכוח בין 'אדום' ל'תכול לבן' (בדיוק כפי שנתניהו רוצה שיקרה). הרי ז'בוטינסקי, הליברל החילוני והקוסמופוליטי, לא היה מוצא את עצמו היום בתנועה המתיימרת להמשיך את דרכו, ובוודאי לא היה נבחר ב'פריימריס'. לא הוא ולא ממשיכי מורשתו, שממילא נבעטו מזמן החוצה.
      הוויכוח הוא בין ממלכתיות לבין שיסוי והסתה, בין הצנע לכת ודוגמה אישית לבין חזירות.
      ובאשר לבלוג שנפל (יחד עם כל התקשורת 'הסמולנית') - תמיד יש לך את 'ישראל היום' ואת ערוץ 20 ואת ערוץ 7 להתנחם בהם וליהנות מן החיים.

      מחק
    3. עיוור (אבל לא רובוט)11 באוגוסט 2017 בשעה 18:37

      quod erat demonstrandum

      מחק
  3. פגישה של בן-גוריון עם אדנהאואר בשדה בוקר, ילדי הקיבוץ מציצים מהחלון, צילם מיכה בר-עם:
    https://www.haaretz.co.il/gallery/art/.premium-1.2618493

    השבמחק
    תשובות
    1. תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.

      מחק
  4. העורך יקירי- באמת. ההקדמה הייתה מיותרת לחלוטין. הרגשתי כמו מש"ין ולדעתי עוד כמה קוראים נאמנים של עונ"ש. הדעה האישית ממש לא רלוונטית לענייננו. הנוכל להתאפק מלהביע את רעתינו גם על ההווה ובעיקר על העבר!! וד"ל
    בברכה נעימה
    נאוהד הידוע לעונ"ש
    יוסי בן לביא

    השבמחק
  5. במבט נוסף אלו הם שני חיילים, ועל השלחן בקבוק יין של כרמל ...

    השבמחק
  6. המישור הפוליטי הוא זירת קרב בה נאבקים השחקנים על שררת כח ושלטון. עוקצנות פוליטית, כאשר היא בעלת טעם, מחודדת ומבריקה, היא חלק תקין ומהנה מן המשחק הפוליטי. 'פרצוף ישן עם זקן חדש של ראש ממשלה כושל לתקופה קצרה' [או בניסוח מקורב] היא עקיצה שכזו. כאשר מפגש אינטרסים יזמן יחדיו בשנית את שני הפרצופים, העקיצות לא תהוונה מכשול. תאוות האגו גוברות על הכל.
    בעלי אכסניה הם בעלי עמדה המבקשים להביע אותה. הרוצה מזמין עצמו פנימה, ושאינו רוצה אינו נכנס.
    באשר להשוואות עניניות של אופי, עמדות ומעשים בין האישים, אלו ודאי נערכים ויערכו, אבל באמת עניניו של קודמי בזוטות המראות את שמציק לו: מדוע מדברים סרה על הגיבור שלו ואישתו, המתנות שקיבל, יחסו לתקשורת.
    דרך אגב, אף שכתב מאמרים בשם העט 'סבא של יריב', הזקן לא היה 'סבא חביב' אלא פולמוסן חריף ותקיף, אשר כל חייו ניהל מאבקים מרים וחסרי פשרות על עמדותיו, גם כנגד חברי מפלגתו ההולכים איתו.

    השבמחק
  7. העבר כבר אין, העתיד עדיין, ההווה כהרף עין, דאגה מניין???? כך שר בזמנו מ. בן דוד (ורדיגר).כל אחד יכול לקחת זאת לכל מקום. . מעצבי העבר, מנבאי העתיד. וליצור הווה כרצונם, לא תמיד כמציאות.
    באהבה רבה
    יוסי ב.ל.

    השבמחק
  8. רשומה מרתקת ומרגשת, בעיקר הסרט, חבל שחלק מהתמונות צהובות...
    תודה, תודה!
    אילנה

    השבמחק
  9. זה שביבי עסוק בשיסוי יכול להגיד גם ימני כמוני.בן גוריון אפילוג סרט מרגש עד דמעות בעיקר בקטע הסיום של "סובי סובי ממטרה"

    השבמחק
  10. התגובה שנמחקה אמרה שהמציצים הם חילים במדים. אך מיד בהמשך ראיתי שתקנת בעצמך, אז מחקתי.

    השבמחק
  11. המשפט כאן "מה שרואים הוא מה שהיה" זה מופרך לחלוטין. הנושא המרכזי שליווה את ב"ג כרוה"מ היה הנושא האטומי. ההצטרפות לסיני תמורת הכור , הקשר עם אדנאואר לקבלת מימון לכור, ההתפטרות ב63 לאחר מכתב קנדי וניסיון התיווך עם מצרים (סגירת הכור מול הפסקת פרויקט הטילים).

    השבמחק
  12. יהדות אירופה לא "הושמדה" האנשים האלה נרצחו!!
    כשאומרים "הושמדו" מתכוונים לשיטתיות שבביצוע הרציחות, ועובדתית זה נכון, אך זה מסיט את הדגש מהחשוב ומהעיקר.
    רצח הוא רצח!
    גם הביטוי "ניספו בשואה" שנוא עלי, ומאותה הסיבה.
    אנשים ניספו בצונאמי או ברעידת אדמה (בלא הקשר מוסרי וללא מעשי פשע של אנשים אחרים)

    השבמחק
    תשובות
    1. מוישה, מסכימה עם כל מילה שכתבת. תודה.

      מחק
  13. למקרא הפוסט הזה על בן גוריון נזכרתי בקוריוז דומה על בן גוריון. את הסיפור שמעתי באחד הכנסים מפרופסור משה שרון מאוניברסיטת ירושלים: באחד הימים (הרבה לפני קום המדינה, אך כנראה מיד אחרי מלחמת העולם השניהי) הזמין הנציב העליון הבריטי את כל נכבדי העדות בא"י (ערבים מוסלמים, נוצרים, יהודים) לארוחת ערב חגיגית. בהזמנה נאמר במפורש שכנהוג בארועים בריטיים רשמיים יש להגיע עם חליפות שרד או פראקים או סמוקינגים. בארוחה עצמה כולם אכן הגיעו חנוטים בחליפותיהם ובן גוריון איחר מעט והגיע לארוחה עם בגדי החקי הנצחיים שלו ועליהם מעיל חליפה וצווארון פתוח. הוא נכנס והתישב במקומו וכולם תמהו על הופעתו אך - מחמת הנימוס - שתקו. בהפסקת הקוקטייל לאחר הארוחה ניגש הנציב העליון לבן גוריון ושאל אותו: "איך אתה מעז להופיע כך בארוחה רשמית?" ואז בן גוריון ענה לו "יש לי אישור מצ'רצ'יל בכבודו ובעצמו". הנציב העליון נבהל ושאל את בן גוריון "היכן, מתי ואיך נתן לך צ'רצ'יל אישור כזה?" ואז ענה לו בן גוריון: "אתמול הייתי בסעודה דומה מאוד אצל צ'רצ'יל וגם שם הגעתי ככה, ואז צ'רצ'יל קרא לי ואמר לי "ככה תופיע אצל הנציב העליון לא כאן"...
    גם הספור הזה מלמד משהו על האיש וגם הוא מוסיף משהו לערגה למנהיגים אחרים מאלה שמטיילים לנו היום על המסכים ובכיכרות (מול אלפי מלחכי הפנכה שלו במופע אימים מביש).

    השבמחק
  14. ספור נוסף על בן גוריון
    סיפור שלא פורסם מעולם על בן גוריון.
    יש ביבי ושרה, והיו ביג'י ופולה..
    מאת עמיקם אסם – קיבוצניק ופעיל חברתי.
    הכתוב להלן לא פורסם מעולם. אני מצהיר חד משמעית שכל הכתוב הוא אמת לאמיתה, אמת צרופה מראשיתה ועד סופה.

    באמצע שנות החמישים שימשתי בתפקיד מפקד מחלקת הנח"ל בקיבוץ שדה-בוקר. באותם ימים חיו פולה ודוד בן-גוריון בשדה-בוקר כחברים. את בן-גוריון הכרתי בשדה-בוקר בהיותי בכתה י"א. במחנה עבודה של תנועת הצופים. עבדתי אתו בדיר. ולו הייתה לי אז תודעה היסטורית, יכולתי לבקש צילום של שנינו חולבים משני עברי אותה כבשה… אבל כשהייתי מפקד מחלקה במקום, סוג הקשרים ביני לבין בן-גוריון כבר היו שונים, כי כלובש מדים בדרגת סמל ראשון הוטלה עלי האחריות לשלומו ולביטחונו של ה"זקן"… לא פחות מכך, הוטל עלי לתת סיוע לרעייתו פולה, שמדי פעם נזקקה למשהו כזה או אחר… כולנו השתדלנו להקל עליה.

    יום אחד פנתה אלי פולה וביקשה "חדר לישון בו הלילה". "מה קרה, פולה?", שאלתי בתמיהה. תשובתה הייתה קצרה ופשוטה: "מזכיר האו"ם דאג האמרשלד בא לבקר את בן-גוריון" (פולה מעולם לא קראה לבעלה "דוד", כשדברה עליו עם אחרים…), "והאמרשלד הזה יישאר בשדה-בוקר בלילה, ילון בצריף של בן-גוריון, ולכן יש צורך למצוא לי מקום לישון בו…". לא היססתי לשאול את פולה – "מה? אין עוד מקום בצריף שלכם?". ופולה ענתה: "לא, ולכן אני מפנה את מיטתי, והאמרשלד יישן בה. ואז איפה אני אשן? הרי לבן-גוריון יש מיטה צרה, המספיקה רק לו…". "פולה, הבנתי, יהיה בסדר", אמרתי לרעיית בן-גוריון. ניגשתי מיד לאחת מבנות מחלקת הנח"ל, ואמרתי לה שצריך להכין חדר לפולה, ללילה… החיילת לא ביקשה הסבר – כולנו היינו קרובים לפולה ולבן-גוריון – והיא אמרה לי מיד: "אני לא שואלת למה… החדר יהיה מוכן, גם נחמד וגם מכובד". ואכן, אחד מחדרי מחנה הנח"ל הוקצה לפולה לאותו הלילה: המיטה הייתה מוצעת יפה, על השולחן הוצב אגרטל עם פרחים, ומנורת לילה חוברה ליד המיטה והושמה על שרפרף גבוה.

    מזכיר האו"ם דאג האמרשלד הגיע. הייתה התכנסות בצריף של בן-גוריון, ובה נטלו חלק גם נכבדים אחרים. בערב כולם יצאו לדרכם, ורק האמרשלד נשאר. פולה יצאה כמעט "באין רואה" (כדי שדאג האמרשלד לא ירגיש), ואני ליוויתי אותה לחדר היפה שהכינונו לה. פולה נכנסה, אמרה "איזה יופי", ולפני שסיכמה באמירת תודה היא לחשה לי: "אבל אל תשכח להעיר אותי ברבע לשש בבוקר". אינסטינקטיבית שאלתי "פולה, למה כל כך מוקדם?". פולה ענתה לי בלי חיוך, בכל הרצינות: "האמרשלד לא יודע שיצאתי מהבית, כי הוא לא ראה אותי יוצאת. מחר בשש בבוקר, כמו בכל בוקר, בן-גוריון ואני נעמוד על הדרגש לפני הכיור במטבח, כי שם אנחנו מצחצחים יחד שינים ואומרים בוקר טוב… אז אני רוצה שהאמרשלד, שיקום בערך באותה שעה, יראה את שנינו שם יחד, וכך לא ידע שישנתי בלילה מחוץ לצריף….".

    הכל קרה כמתוכנן. כשליוויתי בבוקר את האמרשלד לכיוון המכונית (שהנהג ישן בתוכה!), שאל אותי האמרשלד באנגלית אם אני דובר אנגלית. כשעניתי לו "YES", הוא אמר לי כך: הצטרפותו של בן-גוריון לקומונה במדבר היא מעשה מפליא! וזה שכדי לקבל אותי בביתו, אשתו הייתה צריכה לצאת באין רואה מן הבית כדי שיהיה לי מקום לישון – זה ממש לא יאומן! אל תגיד לה שהרגשתי, אבל אני לא רק מודה לה מכל הלב, אלא מעריך אותה מאד-מאד-מאד, וחבל שאני לא יכול להגיד לה את זה".

    נו, ביבי. איפה היום אתה ואיפה היה בן-גוריון אז… ושרה, איפה את היום ואיפה הייתה פולה? זה לא משהו שראוי קצת, אפילו רק קצת, ללמוד ממנו

    השבמחק
    תשובות
    1. "איפה אז ואיפה היום..." איזו השוואה מופרכת.
      גם אתה הלכת אז בכיתה י"א לחלוב כבשים במחנה עבודה של הצופים וההנכדים שלך היום יושבים בחופש במזגן ומשחקים במחשב.
      מה הקשר? אתה באמת רוצה שנחזור למה שהיה אז? להזכירך, נעים לנו לזכור את הדברים הטובים בעינינו, אבל היו גם דברים פחות טובים. לקדמה יש גם מחיר וזה נכון בכל התחומים. אני מעדיף לחיות במדינה שבה אם ראש הממשלה נוהג שלא כדין אז אתקשורת תחשוף את זה ותדון בכך (גם אם אני אישית מתעצבן על התקשורת בחלק מהמקרים האלו) מאשר בתקופה שבה ראש הממשלה אולי לא מעשן סיגרים יקרים אבל דורש לראות ולאשר מראש כל מהדורת חדשות טרם שידורה.

      מחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.