יום חמישי, 31 באוגוסט 2017

ציונות ומרגרינה: 'סרט כחול' לילדים


כשאומרים היום 'סרט כחול' מתכוונים למשהו שהוא בפירוש לא לילדים.

אבל בשלהי שנות השלושים של המאה הקודמת עוד לא חדר הביטוי 'סרט כחול' לשפה העברית, ולכן לחברת 'בְּלוּ-בָּנְד', שהתמחתה בייצור מרגרינות, לא הייתה בעייה למתג את מוצריה בשם זה. מה גם שהמילה 'סרט' התייחסה בסך הכול לפס הכחול שנדפס על העטיפה, ולא חלילה לסרט קולנוע פורנוגרפי.

חברת 'בלו-בנד' הבינלאומית הגיעה ארצה בשנת 1938. ד"ר ארנולד הילדסהיימר (1955-1885), שקיבל את הכשרתו במפעלי 'יוּנִילְוֶור' בגרמניה, הקים מפעל במפרץ חיפה וקרא לו בשם 'בלו-בנד'. באותה שנה נמכר המפעל לחברה ושמה 'תוצרת מזון ארץ ישראל'. המרגרינה לא הייתה מוכרת קודם לכן בארץ וההצלחה הייתה גדולה – היא הייתה זולה בהרבה מהחמאה, ולכאורה גם טעימה ומזינה לא פחות. מי ידע אז מהו שומן טרנס ומי חשש מכולסטרול?

דבר, 20 בינואר 1939

אבל חברת 'בלו-בנד' הארץ-ישראלית לא הסתפקה במרגרינה, והחליטה להעניק לצרכניה גם קצת קולטורה, בדמות עיתון מנוקד לילדים שאמור היה להתפרסם בכל שבועיים. כבר אז הבינו שכדאי להשקיע בילדים ולפתח אצלם 'נאמנות' למותג. הילדים הרי יגדלו וימשיכו למרוח מרגרינה גם בבגרותם ותמיד ישמחו להיזכר בעיתון שקיבלו חינם והיה אהוב עליהם בילדותם.

לאשה, 14 בדצמבר 1959 (סמליל)

ביולי 1939, חודש מנחם אב תרצ"ט, הופיע הגיליון הראשון של 'סרט כחול' ולו ארבעה עמודים. שם העורך אינו נזכר, אך בעמוד האחרון צוין שמו של האחראי, ד"ר א. הלדסהיימר, הלא הוא ארנולד הילדסהיימר מייסד המפעל.

בפתח הדבר נמסרה הבטחה כי העיתון יופיע בקביעות בכל שבועיים והוא יוענק חינם לכל מי שירכוש חבילת מרגרינה גדולה. כמו כל עיתון ילדים באותה תקופה, שביקש לחנך את קוראיו, גם עיתון זה כיסה את המניע הפרסומי במחלצות חינוכיות.

וכך, במדור 'במולדתנו' אפשר לקרוא דיווח קצר על 'תערוכת המזון והחקלאות' מתוצרת הארץ שנפתחה בתל אביב ומוכיחה ש'אין כמעט שום תוצרת מזון שאינה מיוצרת בארץ ואין לנו צורך עוד לבזבז כספים לחוץ לארץ'. כן מדווח כאן על בואם ארצה של ילדים מגרמניה במסגרת 'עליית הנוער' (נשים לב כי העיתון ראה אור חודשיים בלבד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה).


בעמוד השני מובאת כותרת נוספת המבשרת על 'בית חרושת חדש בחיפה'. כאן מספר העורך לקוראיו כי סוף סוף הגיעה לארצנו 'המרגרינה המפורסמת ביותר בעולם', הלא היא 'סרט כחול' (בלו-בנד). עד כה הביאו אותה מאנגליה, אבל עכשיו נפתח בחיפה בית חרושת שייצר את המרגרינה בארץ. המרגרינה גם טעימה, גם מזינה וגם זולה, ויש לה עוד יתרון על פני החמאה – אפשר לאכול אותה עם מאכלי בשר! והעיקר שבעיקרים, 'בימים קשים אלה למולדתנו – חשובה מאוד הקמת בית חרושת זה אשר יוסיף עבודה לפועלי ארצנו ומאות ואלפי לירות, אשר זרמו לחוץ לארץ לקניית מרגרינה, יישארו בארץ לתועלת ולברכה ליישוב העברי במולדתנו הנבנית'. מה יש לדבר? ציונות ומרגרינה!

במדור 'מכאן ומכאן' מובאות חדשות מן העולם הגדול: שלוש צוללות טבעו לאחרונה באופן מסתורי ובלתי מוסבר. תיאוריות קונספירציה כבר צצו ויש החושדים כי יד מכוונת הייתה במעשה. גם מידע חיוני על הערים הגדולות בתבל (העיר הגדולה בעולם היא ניו יורק ומספר תושביה – תשעה מיליון).


במדור 'מקרא עונג' מובא חלק ראשון מאגדת עם יפנית – 'המשך יבוא'.


ובעמוד האחרון, כנהוג, 'פרפראות'. כאן הובאו חידות ובדיחות קרש ברוח התקופה, שאיכשהו קשורים בסרט הכחול של בלו-בנד, וכמובן שיש גם פרסים לפותרים נכונה. הפרסומת כאן אינה סמויה כלל אלא גלויה וחסרת בושה.


העיתון אינו רשום בקטלוג הספרייה הלאומית ומן הסתם גם לא שמור במחסניה. ניסיתי למצוא רמזים נוספים לקיומו. חפרתי במרחבים האין-סופיים של האינטרנט ומצאתי אזכור שלו ברישיון שניתן להילדסהיימר, ב-8 ביוני 1939, להוציא עיתון לילדים בעברית ובאנגלית, בהתאם ל'פקודת העיתונות' של ממשלת המנדט:

תוספת מספר 2 לעיתון הרשמי, גיליון 895, עמ' 365 (נבו)

האם יצאו גיליונות נוספים? האם מישהו מן הקוראים זוכר את העיתון הזה?

אוטו בלו-בנד בירושלים בשנות הארבעים (צילומי פוטו שוורץ; באדיבות נדב מן, 'ביתמונה')
_________________________

תודה לד"ר הילה טל-קריספין שמצאה את העותק של הגיליון הראשון בעיזבון סבתה שרה כרמית-טמקין.

14 תגובות:

  1. תודה מקרב לב לד"ר הילה טל-קריספין על המחווה הנאה כלפי סבתה שרה כרמית- טמקין . אם להתייחס למונח עיזבון כפשוטו , יש בוודאי מקום לציין ז"ל בעקבות שמה של אותה סבתא ששימ חה אותי, בעקיפין כמובן מאוד . אבל אם אין זה אלא עניין של מעבר לבית אבות ופינוי דירה וכיוצא באלה - אני כמובן מתנצלת בפני כל הנוגעים בדבר ומזכירה שיש בכך סגולה לאריכות ימים !

    השבמחק
    תשובות
    1. הילה טל-קריספיןיום שישי, 01 ספטמבר, 2017

      אכן סבתי עברה ל'בית האבות' היפה בארץ - לקבוצת כנרת. היה זה חלומה משכבר הימים והיא זכתה להגשים את חלומה זה, ולחיות בכנרת את שלוש שנות חייה האחרונות. כשעברה מירושלים לכנרת היא לקחה אתה לשם את כל החומר הכתוב שבביתה, וגם את ה'סרט הכחול'. רק אחרי שנפטרה, בגיל 83, באתי לכנרת ולקחתי משם את כל 'העיזבון' הגדול והבאתי אותו לביתי שבעומר. כאן הוא 'שכב' כמה שנים טובות, ורק בשנים האחרונות, ואני כבר בגימלאות, התחלתי לעבור על החומר. היא קבורה בבית הקברות בכנרת ליד בתה ואישה, אל מול האגם הרוגע והדממה הכחולה שמסביב.

      מחק
  2. הכותרת הזכירה לי: מחברת סידרת 'כה עשו חכמינו' ועוד ספרים חינוכיים הייתה גננת דוסית בשם יוכבד סקס. לא סאקס, לא זקס, פשוט סקס. לימים היא שינתה את שמה ל'סגל', אבל אני זוכרת היטב את הימים שבהם 'כה עשו חכמינו' ועוד ספרים נשאו את שמה המקורי. פעם הייתה עליה כתבה בעיתון 'ידיעות אחרונות' והעורך לא החמיץ את ההזדמנות המתבקשת. כותרת הכתבה הייתה: 'סיפורי סקס לילדים'...

    השבמחק
    תשובות
    1. טעות.
      גב' יוכבד סקס, מחבאת סדרת ספורים ירושלמיים, מספורי ירושלים, לילדים. לא שנתה שם, ועד כיום בבתינו סדרת ספורי ירושלים. אגב, שם משפחה זה מצוי עד כיום בישוב הישן בירושלים ונושאים אותו ירושלמים אורגינליים.

      גב' יוכבד סגל, שחברה את כה עשו חכמינו היתה אשה מלומדת, בוגרת סמינר לגננות בברלין, נכדה הוא חגי לוי, במאי. (אישור בויקיפדיה)

      אין קשר בין שמות המשפחה.

      מחק
  3. יש לזכור שאת הרעיון להפוך שמן למוצק המציא אחיה של מניה שוחט הגאון משה וילבושביץ. הוא התשתית לרעיון המרגרינה. האיש היה רב פעלים ועסק בשמנים ובדיאטה. הוא שהביא ארצה את המודעות לויטאמינים. אחד האנשים המיוחדים והאוטופיים ביותר שראתה הארץ הזאת. לימים קצת התחרט על המצאת החלב המלאכותי. האם ניתן לראות בו את חוזה מטרנה ? בכל אופן בדבר אחד נכשל לאורך כל חייו ברישום חלק מהפטנטים שלו. הוא דרך אגב הממציא של הלחם החי. אז המרגרינה היא המצאה ציונית. נקווה שלא תבנה על כך תיאוריה קונספירטיבית.
    מוקי צור עין גב

    השבמחק
    תשובות
    1. הילה טל-קריספיןיום שישי, 01 ספטמבר, 2017

      תודה למוקי צור שהזכיר את מניה שוחט וילבושביץ ואחיה. בקרוב יתפרסם בבלוג עונ"ש משהו שכתבה סבתי על פגישותיה עם מניה בתקופת העלייה השנייה.

      מחק
    2. ואם כבר עוסקים במשה וילבושביץ ומניה שוחט, שניהם דמויות מעניינות מאד, אשמח מאד לקרוא אודותיהם בעונ"ש. ביחוד על הרפתקאותיה של מניה ליפני עלייתה לישראל.
      מאד נהניתי מקריאת הכתבה, הידד לכם.

      מחק
    3. על פי ויקיפדיה, המרגרינה הומצאה בצרפת לקראת סוף מאה 19. משה וילבושביץ ואחיו נחום למדו את מלאכת עבודת השמן במפעל למיצוק שמנים בסנקט פטרבורג, ולאחר מכן הקימו את מפעל "שמן תעשיות".
      כבודם במקומו (המקומי) מונח.

      מחק
    4. למשה וילבושביץ עטרות למכביר אך נדמה לי כי הפיכת שמן למוצק - מרגרינה, אינה אחת מהן. המרגרינה באה לעולם בעקבות בקשתו, דרישתו של שארל לואי הלוא הוא נפוליון השלישי, למצוא תחליף לחמאה היקרה יחסית, שהרי ביקש למצוא חן בעיני ההמונים. למשימה נרתם היפוליט מורי (Hippolyte Mège-Mouriès) כימאי צרפתי שהמציא את הנדרש בשנת 1869.שמעון בן צדוק, יהודי הולנדי מהכפר חפן הסמוך לגבול הגרמני, העריך נכון את המוצר החדש ובשנת 1874 יסד בהולנד בית חרושת ראשון לייצור מרגרינה. זרועות המסחר הרחיקו עד לאנגליה והתפתחה חברת יוניליוור, תשלובת מסחרית בינלאומית שהקימה בחיפה, יחד עם ד"ר ארנולד הילדסהיימר את חברת "בלו בנד" לייצור מרגרינה. לא למותר לציין, כי הנרי ואן דן ברג, בנו של שמעון בן צדוק, נשלח ללונדון לייסד שם את חברת ואן דן ברג המתרחבת ואז פרצה מלחמת העולם הראשונה. בניו התגייסו לצבא הבריטי. אחד מבניו קפטן סימור ואו דן ברג נפל בקרב על באר שבע והוא היהודי היחידי הקבור בבית הקברות הבריטי בבאר שבע.

      מחק
  4. המפעל של 'תוצרת מזון' הוקם בחצר ביהח"ר 'שמן'. כך היה חסכון בתשתיות ובהוצאות כלליות, וביחוד בהובלת חומר הגלם (שמן מאכל), שהוזרם אל פס הייצור בצינור.
    רק ב 1951, כשקצר המצע מהשתרע, עבר המפעל למפרץ חיפה.

    השבמחק
  5. אני זוכרת שעל ספרי ילדים שיצאו לאור בכריכה רכה צהובה, על הכריכה האחורית, הייתה מודפסת פרסומת לעידוד צריכה של שמן מגד.
    היה שיר שתפס את כל העמוד, ארוך כאורך הגלות, ושהתאים למנגינה של השיר "איזה פלא" ושתחילתו הייתה כך:
    איזה פלא איזה פלא
    אם ישנם שמנים כאלה
    אם רק שמן הוא חובה
    לסעודה טובה..
    שמן זהו תענוג
    מלוא הכד והבקבוק
    לבריאות וניקיון
    הוא תמיד ראשון. וכו' וכו' וכו'
    שיר ארוך ארוך ואנחנו הילדות היינו קופצות בחבל כששיר זה בפינו.

    איני יודעת מי חיבר את השיר אך הוא נראה "מתאים" לנתן אלתרמן.

    השבמחק
    תשובות
    1. בזמנו הייתה פרסומת לשמן 'מגד -מאה' (שכך הוא נקרא): 'אחת הדיעה-'מגד מאה'

      מחק
  6. רק אני טועה בספירה?
    ניו יורק, לונדון, פריס - אלו ארבע הערים הגדולות בעולם.
    אולי תוצר של יותר מדי שומן טרנס...

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית 'הגב בתור:', לחצו על 'שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי' אם לא הצלחתם להתגבר על הבעיה – רשמו את השם בתוך התגובה.
לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול ואז 'פרסם' – זהו.
מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.
תגובות לפוסטים ישנים מועברות לאישור ולפיכך ייתכן שיהוי בפרסומן.
תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.