יום שני, 2 באפריל 2012

זיכרון בספר: רודיארד קיפלינג בירושלים

רודיארד קיפלינג (דיוקן משנת 1926)

על רודיארד קיפלינג (1936-1865), הסופר והמשורר האנגלי הנודע, כבר כתבתי ברשימה קודמת לאור הגילוי המפתיע על הכתרתו כרב בישראל...

הפעם אין מדובר בטעות מגוחכת אלא בסקופ אמיתי, שצילם ברוך גיאן ולמיטב ידיעתנו טרם פורסם.

ב-10 בינואר, יום יעקב הקדוש וחגם של הארמנים, נכנס ברוך כדי לצלם את הטקסים המרהיבים הנערכים בקתדרלת סנט ג'יימס ובמתחם הפטריארכיה הארמנית שבעיר העתיקה של ירושלים (מקום הסגור בדרך כלל בפני מבקרים). אגב כך הוא עלעל בדפי ספר האורחים ונדהם למצוא שם את חתימתו של הסופר הנערץ, חתן פרס נובל לספרות ואביו-מולידו של מוגלי ילד הג'ונגל:

עמוד מספר האורחים ובו חתימות רודיארד וקארולין קיפלינג
(לפי כתב היד הזהה מסתבר שרודיארד חתם גם בשם אישתו), 27 במארס 1929
אולם הכניסה לפטריארכיה הארמנית, הרובע הארמני, ירושלים העתיקה

כמו רבים מבני האריסטוקרטיה של אותם ימים גם קיפלינג אהב לטייל ברחבי העולם, ובמיוחד במושבות הבריטיות, מהודו ועד כוש. קיפלינג, שאתרע מזלו הרע ובנו האהוב נפל בימי מלחמת העולם הראשונה (1915), היה חבר בוועדה לניסוח הטקסטים שנחקקו על מצבות החיילים, ובכל מקום שאליו הגיע נסע לבקר בבתי העלמין הצבאיים והתעניין במצבם. ב-1 בפברואר 1929 יצאו בני הזוג קיפלינג למסע ארוך למצרים ולפלשתינה-א"י, וב-20 במרס הגיעו לירושלים לאחר נסיעה ברכבת לילה מקנטרה.

רודיארד קיפלינג ורעייתו קרולין

בכרך החמישי של המהדורה האקדמית של אגרות רודיארד קיפלינג (The Letters of Rudyard Kipling, edited by Thomas Pinney, vol. V: 1920-1930, University of Iowa Press, 2004 ) מצאתי איגרת שכתב רודיארד קיפלינג מירושלים לבתו (היחידה) אלסי קיפלינג-במברידג' שנשארה באנגליה (עמ' 481-480).

ירושלים היא 'המקום המדהים ביותר בעולם', הוא כותב, אך מיד מסייג את דבריו. תחילה שיכנו אותם במלון 'מסריח' בעיר העתיקה, אבל אחר כך הם עברו למלון 'פאסט', סמוך לשער יפו (המלון הטמפלרי המקורי נהרס ובמקומו נמצא היום מלון 'פנינת ירושלים'), ושם הרגישו כבר בנוח.


קיפלינג התרשם ממצב התחזוקה המצוין של בית הקברות הצבאי 'ליד הר הזיתים'. הוא גם ביקר באוניברסיטה העברית ובבתי ספר ערביים שבמימון ממשלת המנדט (אשתו התחמקה והלכה לעשות קניות בשוק, למרות שאין הרבה מה לקנות שם...). קיפלינג גם התלהב ממראות ים המלח, ואת חווית הנסיעה לשם הגדיר כמופלאה ביותר מימיו. מעניינים דבריו על הניחוחות העזים העולים מן הכותל המערבי: 'האבא והאמא של הסירחון גרים ליד כותל הדמעות של היהודים, שאותו ביקרנו לאחר הביקור במקום המקדש ומסגד עומר המקסים'...

הגילוי המתסכל מכולם הוא שקיפלינג היה גם אנטישמי לא קטן (על הגזענות הקולוניאלית שלו, שנחשפה ב'ספר הג'ונגל' וביצירות רבות אחרות שלו, כבר כתבו בלי סוף). 'יקירתי', הוא כותב לבתו, 'יש הרבה גזעים שפלים, אך היהודי, כשהוא נמצא במקם הולדתו בכמויות גדולות, הוא הנתעב מכולם' (My dear, many races are vile but the jew in bulk on his native heath is the Vilest of all).



ב-1933 הניפו הבעלים הגרמנים של מלון פאסט בירושלים את דגל צלב הקרס
(צילום: צבי אורון, הארכיון הציוני)

*

ב-30 בדצמבר 1935 חגג קיפלינג את יום הולדתו השבעים. נחום סוקולוב, אז נשיא ההסתדרות הציונית העולמית, פגש את הסופר הנערץ בלונדון, התרשם ממנו עמוקות וחיבר מאמר מיוחד לכבודו.

כמובן שסוקולוב לא ראה בו את הגזען הקולוניאלי. אדרבה, לדעתו קיפלינג הוא 'המתורגמן הנאמן ביותר של האופי האנגלי... קיפלינג איננו סופר אנגלי, אלא בריטי, ובריטי משמע: מרא דעלמא. הוא הראה את הבריטי הדורך על במתי ארץ בפנים כאלה, שהוא מכיר את עצמו בהם'. קיפלינג אף סיפר לו  אולי סתם מתוך נימוס  שהיה רוצה לנסוע שוב לארץ ישראל, וסוקולוב עודדו לעשות כן. 'אמרתי לו, שיש לנו גם ג'ונגל בארץ ישראל:מי מרום [הכוונה לאגם החוּלָה], ושהוא צריך למהר, כי עוד מעט יחלוף הג'ונגל הזה.הוא עיווה את פניו הטובים. מענין אותו דווקא הג'ונגל. מה לעשות? וכי נאבד את עולמנו מפני האמנים? אבל עוד נמצא בשבילו הרבה מן האגזוטיות [אקזוטיות]'.

אדמות החולה נרכשו שנה קודם לכן (1934) על ידי יהושע חנקין, שליח 'חברת הכשרת היישוב', וכבר באותה שנה החלו לתכנן את ייבוש הביצות בשיתוף עם חברת הנדסה בריטית. סוקולוב  כנשיא ההסתדרות הציונית  בוודאי ידע זאת. בסופו של דבר, כידוע, לא היה מה למהר והמיזם השאפתני נדחה עד שנות החמישים.

ב-17 בינואר 1936 פרסם עיתון 'הארץ' את מאמרו של סוקולוב תחת הכותרת 'רודיארד קיפלינג בן שבעים'. קיפלינג מת יום לאחר מכן...  (סוקולוב גם הוא נפטר בדיוק אחרי חמישה חודשים).




את המאמר בשלמותו אפשר לקרוא בפרויקט בן יהודה  כאן.

תודה לתמימה אידלסון על הבירורים הביבליוגרפיים בקשר למאמרו של סוקולוב.

7 תגובות:

  1. רודיארד קיפלינג נוכח בירושלים באתר נוסף, ברקע, המעניין והמרגש. זוהי הכתובת המתנוססת על בית העלמין הצבאי הבריטי, בשיפולי הר הצופים. בתיאור הביקור שלו בארץ מוזכר בית העלמין הזה, אבל לא מתבטאת במלואה הזיקה המיוחדת של קיפלינג לבית עלמין זה ולדומיו, שלאחר מלחמת העולם הראשונה.
    קיפלינג הוא שבחר פסוק להתנוסס בליבו של כל בית עלמין צבאי כזה. הפסוק שבחר בו קיפלינג הוא מספר בן סירא (מ"ד, 14), אלא שקיפלינג בחר רק את מחציתו השנייה של הפסוק: "שמם יחיה לדור ודור" ולא השתמש במחצית הראשונה שלה, הנראית מתאימה גם היא לבית עלמין צבאי: "גוויותם בשלום נקברו".
    לכאורה, אפשר להסביר את ההחלטה של קיפלינג במונחי הקיצור הנמרץ, הדרוש לאנדרטאות בריטיות. הרי גם את הפסוק הקודם יכול היה להביא והחליט שלא לעשות זאת: "עד עולם יעמוד זכרם וצדקתם לא תמחה".
    נדמה לי שההסבר הוא אחר. בנו של קיפלינג, ג'ון, היה קצין צעיר שנהרג ביום הראשון להשתתפותו בקרבות מלחמת העולם הראשונה. גופתו לא נמצאה מיד
    וכל ימיו של קיפלינג, וכך גם ימיה של אשתו וימיה של ביתם, לא היה ידוע מקום קבורתו ולא היה מקום לדבר על נופלי הצבא הבריטי באותה מלחמה במונחים של "גוויותם בשלום נקברו".
    בכך שקיפלינג השמיט את המחצית הראשונה של הפסוק, ניתן לומר שנתן מקום באנדרטה גם לאלה ש"גוויותם בשלום" לא "נקברו".
    שנים ארוכות אחרי המלחמה ואחרי מות שלושת בני המשפחה קבעה הרשות הבריטית העוסקת בנופלים ובבתי עלמין שזוהה מקום קבורתו של ג'ון. על ההחלטה קמו עוררים, בעיקר מפני שכדי להצדיק את ההחלטה היה צריך להניח שתי הנחות בדבר טעויות שנפלו במלחמה בעת הקבורה: סימון הדרגה (סגן ולא סגן משנה) ומקום הנפילה (חלקה בעלת מספר מסויים ולא חלקה בעלת המספר בהיפוך סדר הספרות).
    בית העלמין הצבאי הבריטי בירושלים (וגם כל אחד אחר) מוחזק ע"י ממשלת בריטניה והוא מטופח להפליא. יש בו כמה דברים שאין בבית עלמין צבאי ישראלי.

    השבמחק
  2. הטבח מגיש בשר לרב הטבחים
    רב הטבחים מגיש בשר לתותחים
    ב-י"ב לספירתם רצחו את יהודים,
    ב-20 ניסו לתת אדמתם לערבים.
    טלאי צהוב בשלוש עשרה תלו על צווארים,
    והיו טובים הם בלהטיף למעשים נאים.

    השבמחק
  3. בשנת 1933 היתה הממשלה הנאצית בגרמניה לגיטימית, והיא וקיימה קשרים דיפלומטיים נורמליים עם מדינות כמו בריטניה הגדולה. אין אפוא להתפלא על הדגל המתנוסס בחזית מלון פאסט בירושלים. בשנות השלושים שימש המלון כקונסוליה הגרמנית ,המלון התנהל בידי בני משפחת פאסט הטמפלרית עד שנת 1939 .

    השבמחק
  4. רודיארד קיפלינג היה בונה חופשי. במהלך הביקור ביקש מחברי "לשכת מקדש המלך שלמה" לשכה בריטית שנוסדה 3 שנים לפני הביקור להראות לו את המקומות החשובים לבונים החופשיים בין השאר מערת צידקיהו ועל פי אשיוצי הלשכה חרט שם את ראשי עתיבות שלו על הסלעים.
    www.freemasons.org.il

    השבמחק
  5. קיפלינג כתב גם שיר אנטישמי: "שירו של הנהר החמישי": https://www.kiplingsociety.co.uk/poem/poems_fifthriver.htm

    השבמחק
  6. אפילו לקורא בויקיפדיה על המלון מתברר כי המלון נבנה ביזמת הפטריארכיה הארמנית ובמימונה ונקרא בתחילה מלון הווארד. רק בשנת 1907 הושכר למשפחת פאסט שניהלה את המלון ושינתה את שמו למלון פאסט. מאז אכן היה ידוע בשם מלון פאסט ואכן תחת שם זה של המלון התאכסנו בו רודיארד קיפלינג ואשתו.

    השבמחק
  7. המלון נבנה ביזמת הפטריארכיה הארמנית ובמימונה ולוכנן על ידי האדריכל הטמפלרי תיאודור זנדל. בתחילה היה בניהולו של עוואד ולכן נקרא מלון הווארד על פי שמו האירופאי של אלכסנדר עווד. רק בשנת 1907 הושכר למשפחת פאסט שניהלו את המלון ושינו את שמו למלון פאסט וכך נשאר שמו עד שבמלחמת העולם השנייה, עם סילוק הטמפלרים מהארץ, הפך לאכסניה לחיילים אוסטרליים ואז גם שונה שמו.

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית 'הגב בתור:', לחצו על 'שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי' אם לא הצלחתם להתגבר על הבעיה – רשמו את השם בתוך התגובה.
לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול ואז 'פרסם' – זהו.
מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.
תגובות לפוסטים ישנים מועברות לאישור ולפיכך ייתכן שיהוי בפרסומן.
תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.