יום חמישי, 26 בינואר 2012

'הורה ממטרה' או 'חבל על כל טיפה'?

מאת דן אלמגור ודוד אסף

גשמי עוז ושלגים ירדו השבוע, גם בארצנו וגם בניו יורק (מקום מושבה הזמני של מערכת עונ"ש), ואין שבוע מתאים מזה לשוב ולעסוק במים. ברשימה הקודמת עסקנו כזכור במצוקת המים בימי המצור על ירושלים, ועכשיו נלווה את חווית החיסכון במים במדינת ישראל הצעירה של שנות החמישים והשישים של המאה הקודמת.

א. הורה ממטרה

'יקום חזון הנגב' - כרזת קק"ל בעיצובו של פרנץ קראוס (בערך 1955)

בשנות החמישים החלה מדינת ישראל לנקוט בצעדי חרום לניהול משק המים שלה והיהלום שבכתר היה הקמת 'המוביל הארצי', מערך הצינורות שהביאו מים מהצפון הגשום לדרום הצחיח. על הקמת המוביל הארצי החליט דוד בן-גוריון בשנת 1951, ובשנת 1952, עם הקמת תה"ל, החל התכנון המפורט.
בסוף שנת 1952 החל גם הביצוע של קו המים ירקון-נגב, ועל רקע הפעילות התזזיתית הזו כתב יחיאל מוהר בשנת 1953 עבור להקת הנח"ל את שירו 'הורה ממטרה' בלחנו של משה וילנסקי. השיר  שהמילה 'הורה' כלל לא נזכרת בו, אך הוא נקרא כך בשל ריבוי ריקודי ההורה של אותם ימים (הורה מדורה, הורה נתגבר, הורה סחרחורת, הורה נעורים, הורה היאחזות, הורה טוב, ועוד רבים)  נכלל בתכניתה החמישית של הלהקה 'נח"ל ונחלה'. לימים התפרסם השיר (שכמובן גם הפך לריקוד) בביצועה של שושנה דמארי ואחר כך של דודו זכאי, הקיבוצניק מדליה.
הנה הקלטה נדירה של 'הורה ממטרה' בפי איתמר כהן, שהיה סולן להקת הנח"ל בשנות החמישים ('בלדה על מעיין וים'; 'רחל, רחל'), בהופעה בצרפת, 1965:



עטיפת התקליט של שושנה דמארי, 1959

הנה פלייבק מקולה הנצחי של שושנה דמארי. הביצוע שייך למלכת דראג ירושלמית ושמה 'גלינה פור דה  ברה' (גיל נוה):



וכאן מחדש דודו זכאי את השיר בפסטיבל עין גב, 2002:

ואלו המילים כפי שנדפסו בספר 'להקת הנח"ל שרה' בעריכתו של מרדכי נאור (משרד הבטחון, 1964), מלווים באיוריו של שמואל כץ:

ב. נא לסגור את הברז, חבל על כל טיפה!

דן גלברט, פנימי בהחלט: צרור קריקאטורות מחיי הקיבוץ (הקיבוץ המאוחד, 1954)

בראשית שנות השישים נרתם גם דן אלמגור למאמץ הלאומי. הוא נענה להזמנת המועצה לחיסכון במים וחיבר שתי וריאציות על נושא אחד. ב-31 באוקטובר 1961 התפרסם ב'טור דני טרדני' שבשבועון 'מעריב לנוער' השיר הסאטירי הזה:


דרך נעימה לחיסכון במים

שיר נוסף של דן אלמגור על החיסכון במים התפרסם בשנת 1962 והולחן על ידי משה וילנסקי. זהו הפזמון 'חבל על כל טיפה' ששר רן אלירן.

כך זה נשמע:



(תודה לרפי בינדר על איתור השיר)
וכך זה נקרא: 
סבא נוח הצדיק
היה בחור כארז.
ורק חבל שלא הספיק
לסגור קצת את הברז.

פזמון     חבל על כל טיפה.
            חבל על כל טיפה.

הבנות של אבא לוט
השקוהו פעמיים.
למה דווקא יין? כי
רצו לחסוך במים.

על הגג בתוך גיגית
בת-שבע רחצה לה.
בא המלך, שמו דוד,
וכך לחש מלמעלה:

            "חבל על כל טיפה..."

ושתי, ושתי המפונקה
ישבה לה במקלחת.
בא המן האגגי
וכך אמר בנחת:

            "חבל על כל טיפה..."

ארכימדס המלומד
ישב לו באמבטי,
כשהמים נשפכו
אז הוא צעק" "מצאתי!"

סוקרטס הרגיש צמא,
לכן שתה 'לחיים'.
כוס-של-רעל הוא שתה -
כדי לחסוך במים.

            חבל על כל טיפה...

"מים, מים בששון,"
כך כל היום נרקודה.
מים זה דבר יקר -
אז שתה, חביבי, סודה.

סובי, סובי, ממטרה,
המטירי גשם חסד,
והשקי את הגינה -
רק לא את המרפסת.

            חבל על כל טיפה...

למה שוב בבהלה
אל השרברב נרוצה?
שוב מישיבת-הממשלה
היו דליפות החוצה.

על במה עומד עסקן
נואם כבר שעתיים.
מה צריך לומר לאיש
המבזבז כך מים?

            חבל על כל טיפה...           

יש נהר, ו-וולגה שמו.
יש נהר שמו טיבר.
אך אצלנו מה רצוי?
לסגור קצת את ה'שיבר'!

            חבל על כל טיפה...

כרזת חסוך במים, 1960
עיצוב גרפי: סטודיו רולי (גרד רוטשילד וזאב ליפמן)

צילומי הכרזות נלקחו מתוך האתר: The Palestine Poster Project Archives

2 תגובות:

  1. למה כבר היתה פעם הכנרת ריקה ממים ולמה עוד תהיה?

    בתגובה לעונ"ש זה ובחרדה מפני התייבשות הכנרת, סיפר לי ידיד קרוב, המזרחן ד"ר אברהם חכים מאוניברסיטת ת"א, כי מצא בספר ערבי שנכתב לפני 703 שנים עדות קדומה המתארת את 'ימת טבריה' כימה ריקה, ללא טיפת מים.

    עדות זו מופיעה ב'ספר נפלאות שבעת האיזורים הגיאוגרפים (אקאלים) של העולם', מאת הגאוגרף הערבי סוהראב (Suhrab), שיצא לאור בווינה בשנת 1929 על ידי המזרחן האנס פון מזיק, על פי כתב יד משנת 1309, הנסמך על כתב יד קדום יותר, וסביר להניח שמחברו היה בן המאה ה-11 או ה-12. וכך כותב סוהראב בפרק העוסק באגמים (עמ' 79 במהדורת פון מזיק): 'ימת טבריה, והיא ריק, ואין בה מאומה'. "ימה" ((BUHAYRA, "ריק" ((FARIGHA, "אין בו מאומה" (LAYSA FIHA SHAY).

    ולכך יש להוסיף עוד סיפור אסלאמי כי באחרית הימים, במלחמת גוג ומגוג, כאשר המתים יקומו לתחייה, הם יעברו על פני הכנרת וישתו את כל מימיה כולם. ואחרונים שבהם יזעקו: 'אכן, היו פה מים פעם'. לדברי חכים, הסיפור מוכר גם בספרות הסונית וגם בשיעית.

    ועוד סיפור אסלאמי-שיעי מעניין סיפר לי אברהם חכים: 'בכנרת שוכן ארון הברית. כאשר יבוא המהדי (המשיח השיעי), הוא יוציא את ארון הברית משם ויניח אותו בירושלים. אז כל היהודים יתאסלמו, פרט לבודדים'. לדבריו, יש עוד הרבה סיפורים כאלה בספרות הערבית על הכנרת.

    ואכן, גם במסורת היהודית יש תיאורים רבים על 'בארה של מרים' שנגנז במימי הכנרת (ראו: ויקיפדיה, בארה של מרים).

    מסתבר איפוא שלא רק 'משיח ישראל יופיע בבקעת ארבאל [ארבל]' (זאב וילנאי, אגדות ארץ-ישראל, עמ' 173, ופיוטו של אלעזר הקליר המצוטט שם: 'מנחם בן עמיאל פתאם יבוא / בבקעת ארבאל יצמח טובו'), אלא גם המהדי...

    השבמחק
    תשובות
    1. אם ארון הברית שוכן בכנרת, כיצד אפשר לומר זאת כשהיא ריקה לחלוטין?!

      מחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית 'הגב בתור:', לחצו על 'שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי' אם לא הצלחתם להתגבר על הבעיה – רשמו את השם בתוך התגובה.
לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול ואז 'פרסם' – זהו.
מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.
תגובות לפוסטים ישנים מועברות לאישור ולפיכך ייתכן שיהוי בפרסומן.
תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.