יום שישי, 21 ביולי 2017

חידון עונ"ש למביני עניין: היכן הקירות הללו?

אין כמו ימי שרב ומגנומטרים אלה כדי לחדש את מסורת חידוני עונ"ש למביני עניין.

והפעם, חידות זיהוי של כמה יצירות אמנות בקרמיקה ובאבן שמוצגות לראווה על חזיתות בניינים ברחובות ראשיים ברחבי ארצנו.

התדעו היכן נמצאות יצירות אלה ומי האמנים שיצרו אותן? הקלקה על התמונות תגדיל אותן.

התשובות המלאות תובאנה כאן במוצאי שבת קודש, אבל אני בטוח שתפתרו אותן הרבה קודם.

א. היכן נמצאת עבודת הקרמיקה הזו?

צילום: איתמר לויתן

רמז? זהו חלק מטריפטיכון (כלומר, יש עוד שניים כאלה לידו).

ב. והיכן נמצא קיר הקרמיקה הזה?  

צילום: איתמר לויתן

ג. ואיפה נמצא הקיר המסוגנן הזה?

(שימו לב לשער הדולר הלא מעודכן...)

צילום: איתמר לויתן

ד. ולסיום, היכן נמצאת אבן קרמיקה זו?

צילום: דוד אסף

שבת שלום!



יום חמישי, 20 ביולי 2017

הכתובת הייתה על הקיר: חיתולים למבוגרים; הסנדק; ריסייקעלינג

א. PIPI.CO.IL

'מי שלא מבין למה מבוגרים צריכים חיתולים', כתבה לי ד"ר חגית מאיר, 'לא צריך להיכנס לכתובת האינטרנט שבמודעה. מספיק שייתבונן בה'...


ב. אזהרה מטעם הסנדק

ועוד בענייני פיפי.

סוגת האזהרות מפני השתנה ברשות הרבים (בה טיפלנו כבר בעבר, למשל כאן או כאן), התעשרה לאחרונה בשילוט המאיים הזה. השלט הוצב מטעם מסעדה איטלקית בשם 'הסנדק' (ברור, הרי הם מגישים שם פיצה ופסטה), ברחוב יפו ליד שוק מחנה יהודה בירושלים.

צילום: עמיחי מרקוס

ג. ריסייקעלינג טעפּלעך

בגן החיות בירושלים יש פינת האכלה לציפורים באמצעות כוסות פלסטיק, שאותם מתבקשים המבקרים למחזר.

השלטים בגן החיות הם רב-לשוניים וכוללים גם יידיש, לטובת המבקרים החרדים הרבים, שזו השפה הזרה היחידה שהם באמת שולטים בה.

אלא שגם היידיש היא רב-לשונית: 'ריסייקלינג' הרי זו אנגלית, ו'טעפּלעך' ביידיש הם סירים קטנים.

צילום: נתי רון

יום שני, 17 ביולי 2017

על קצה הלשון: חשיבותו של דגש וקוצו של יוּד

א. דגש קל

נקודה קטנה יש בניקוד העברי ודגש שמה. כמו כל דבר בחיים, שימוש חסר או יתר בה עשוי לגרום לתוצאות לא צפויות ולא מבורכות.

הנה שתי דוגמאות – האחת למילה שבה היה מקום להוסיף דגש על מנת להימנע ממבוכה לשונית; בשנייה נוסף דגש שלא לצורך וכך נוצרה טעות גסה.

'הכניסה לנקבות כרוכה בזחילה רטובה'

לפעמים, אם אי אפשר לנקד – כתב לי אלון גלעדי – עדיף להשתמש בכתיב מלא.



הנה למשל בשילוט של קק"ל, בשמורת עין קובי שבהרי ירושלים (ליד מבוא בית"ר), היה עדיף לכתוב 'ניקבות' בכתיב מלא.

אפשר היה כמובן לפתור את הסוגיה עם דגש באות בּ, אבל לא תמיד יש למשלטים את הדגשים וסימני הניקוד; את האות י' יש לכולם...

יִפְתָּח או יפְּתָּח?

בשכונתי הירושלמית בקעה יש אזור שרחובותיו נושאים את שמותיהם של שופטי ישראל הקדמונים הנזכרים בתנ"ך. מקומו של יפתח הגלעדי – למרות ייחוסו המפוקפק ('וְהוּא בֶּן אִשָּׁה זוֹנָה'; שופטים, יא 1) ואישיותו השנויה במחלוקת – לא נפקד מהם.

אבל איך מנקדים את שמו? ואיך מעתיקים אותו לכתיב לועזי? תלוי על איזה שלט מסתכלים...

בשילוט המקורי לא לקחו סיכונים ונתנו רק ניקוד חלקי מתחת לאות ת. כל בר-דעת יקרא את זה כמו שכתוב בתנ"ך וכמו שכל אחד מאתנו אומר.

צילום: דוד אסף

התעתיק הלועזי כבר מציע שתי אפשרויות: Jephtah (הכתיב המקובל בתרגומי התנ"ך הוא Jephthah) או Yiftah (תעתיק ההגייה העברית).

אבל בשילוט החדש החליט מי שהחליט לתת דגש באות פ. למה?

צילום: דוד אסף

ב. קוצו של יוּד

ומענייני דגש יתר וחסר נעבור לאותיות יתרות או חסרות. לפעמים די באות אחת כדי לשנות את משמעות המילה או הצירוף. הנה שלוש דוגמאות:

יער הגלאט

'פרוסט', 'פורסט' – מה זה משנה? במרכולי 'אושר עד' גם להכשרי ה'גלאט' מגיע יער משלהם.

צילום: מיכה מגן

מעשר גילוח

'מעושר', 'מועשר' – מה כבר ההבדל? במרכולי 'שופרסל דיל' צריך להפריש מעשר גם מקצף גילוח.

צילום: דוד אסף

גז עם תוכן לפי התקנון

'טכנאי' 'תכנאי' – הכל אותו דבר... ובנוסף, ברעננה תקבלו את הגז לא לפי התקן אלא 'לפי התקנון'.

צילום: גדעון נח

יום שישי, 14 ביולי 2017

'אלה שמות': קוריוז מחיי מושבה חקלאית יהודית בברית המועצות

מאת אבישי ליוביץ'

המושבה החקלאית פֿרילינג (אביב), 1928 (הצילומים מהמושבות, כאן ובהמשך, נלקחו מארכיון ORT)

בשנות העשרים של המאה הקודמת התקיימו בחצי האי קרים ובפלכי רוסיה החדשה לשעבר (דרום אוקראינה של היום) מאות יישובים חקלאיים. חלק מהיהודים שעזבו את העיירות בליטא ובפולין והיגרו דרומה הצטרפו למושבות היהודיות הוותיקות, שמקצתן הוקמו כבר במחצית הראשונה של המאה ה-19.

סיפורן של המושבות החקלאיות היהודית ברוסיה כבר סופר במקומות רבים, ובכל זאת, ישראלים רבים, מהם מלומדים ומשכילים, מופתעים בכל פעם מחדש לשמוע על תרבות חקלאית ענפה שהתקיימה בקרב יהודים ברוסיה, ואחר כך בברית המועצות, במשך עשרות שנים.

ספר חשוב שבו רוכזו עדויות רבות בנושא הוא של צבי לבנה (ליברמן), חקלאים יהודים בערבות רוסיה, שנדפס בספרית פועלים בשנת 1965. יש בו עדויות וזיכרונות על עולם יהודי לא שגרתי, שונה מאוד מזה שנוצר ב'עיירה' הקלאסית, וכמותה גם הוא נעלם לחלוטין.

לא מכבר נקלע לידי ספרו של גרשון שפירא (אמרו: שפּירוֹ), די ייִדישע קאָלאָניע פֿרילינג: זכרונות פֿון אַ פֿאַרזיצער פֿון אַ ייִדישן קאָלכאָז (המושבה היהודית 'פֿרילינג': זיכרונותיו של יושב ראש קולחוז יהודי), שראה אור בתל אביב, בהוצאה פרטית, בשנת 1991.

גרשון שפירא (1993-1899)
שפירא נולד בשנת 1899 בעיר רובנה שבפלך וולין. הוא התייתם מאמו כשהיה בן שש ובגיל אחת-עשרה כבר החל לעבוד למחייתו. במלחמת העולם הראשונה התגלגל לקייב וב-1919 התנדב לצבא האדום. הוא השתחרר ב-1926 והתיישב באודסה. ב-1936 סולק מהמפלגה הקומוניסטית בתואנה של 'תעמולה טרוצקיסטית', אך ב-1941, כשפרצה 'המלחמה הפטריוטית הגדולה', התגייס שוב ושוחרר ב-1946. ב-1959 פנה לפעילות ציונית  חשאית וב-1973 הצליח לעלות לישראל. בארץ עסק בעיקר בכתיבה. ב-1982 ראה אור ברוסית, ולימים גם באנגלית, ספר שערך על יהודים גיבורי ברית המועצות (הוצאת יד ושם). ככל שהצלחתי לברר, הוא נפטר בשנת 1993.

כשפרצה המהפכה היה שפירא בן 18. בדיוק בגיל המתאים לקחת בה חלק פעיל. הוא היה קומוניסט בהכרה וברבות הימים שימש מעין 'פוליטרוק' בקרב כשמונה מאות פועלים יהודים במפעל המתכת באודסה שנקרא על שמו של מיכאיל קלינין, שהיה אז יו"ר הסובייט העליון. בשנת 1929 נשלח שפירא על ידי המפלגה הקומוניסטית אל המושבה החקלאית היהודית פֿרילינג (אביב), מצפון לאודסה, כדי לשמש יושב ראש בנק האשראי החקלאי. הדבר היה במסגרת המהלך הכולל של קולקטיביזציה, כלומר חיסול החקלאות הפרטית והלאמת האדמות ואמצעי הייצור לטובת חקלאות שיתופית המאורגנת במסגרות של קולחוזים. הייבסקציה  המחלקה היהודית של המפלגה הקומוניסטית  תמכה גם כן בעידוד היהודים לעבור למושבות חקלאיות, ושפירא הצטווה לשאת באחריות לטיפוח החיים התרבותיים והפוליטיים של אנשי המושבה.

בנק האשראי ששפירא ניהל שירת עשר מושבות יהודיות במחוז אודסה, ובהן כאלה שנשאו שמות יהודיים מובהקים כמו גרינפֿעלד (שדות ירוקים), נפֿעלד (שדות חדשים), נערד (אדמה חדשה) או 'ניט געדאַגהט' (אמרו: גֶדָייגֶט; כלומר: אַל דְּאָגָה). העובדה שהמושבות הללו נשאו שמות ביידיש אין בה להפתיע. כבר במאה ה-19 נוסדו מושבות שהתנאו בשמות יהודיים, ואפילו עבריים (כגון 'שדה מנוחה' או 'נהר טוֹב' שבפלך חרסון). מושבות חקלאיות רבות בקרים, שהוקמו בשנות העשרים והשלושים כקומונות או קולחוזים על ידי אנשי 'החלוץ' ובסיוע האגרו-ג'וינט, נשאו גם הן שמות כמו 'קדימה', 'תל-חי' או 'חירות' (ראו בבלוג עונג שבת, 'בדרך לאילת עוצרים בדְזַ'נקוֹיֶה'). 

שפירא, שלא היה היסטוריון וגם לא סופר, תיאר מנקודת מבטו את חוויותיו מהחיים במושבות הללו למן כניסתו לתפקיד. כמה מהן מעניינות ביותר, ואף משעשעות.

כך למשל הוא מספר על פרשה מעיקה שהתרחשה ביום הכפורים של שנת 1929. אספת הנוער הקומוניסטי החליטה לערוך דווקא ביום זה את חגיגת היבול. המסיבה, שנערכה באולם הגדול של בית הספר ב'פֿרילינג', כללה מאכלים ומשקאות, שירה וריקודים. באותה עת התכנסו כמה מתפללים, בעיקר קשישים ונשים, בבית אחד התושבים, משה זבורובסקי, לצום ולתפילה. החוגגים באולם בית הספר הצליחו לשכנע את אברהם גורדובר, מנכבדי המושבה, להצטרף אליהם כאשר יצא מהתפילה. גורדובר התרצה אולם הכריז שלא יטעם דבר, אף כי בסופו של דבר לא מנע מעצמו כוסית יין. שפירא ציין אירוע זה כדי להמחיש עד כמה היתה נחושה הייבסקציה להכרית כל שריד למסורת הדתית בידי היהודים עצמם.

בית הספר בפֿרילינג, 1927

שפירא גם מעיד על הניסיון שכשל לשלב גרים שנעקרו ממחוז אסטרחן במושבות היהודיות. לדבריו, לכישלון היו שתי סיבות עיקריות: הגרים לא שלטו ביידיש, השפה בה התנהלו חיי המושבות; הגרים הקפידו יותר מהיהודים, על שמירת מצוות...

תהפוכות הפוליטיקה הסובייטית משתקפות היטב בפרשה משעשעת מאותה תקופה. אפשר לכנותה 'פרשת שמות'...

בשנת 1923, עת ליאון (לב) טרוצקי, מייסד הצבא האדום, היה בשיא כוחו, הוענק השם 'טרוצק' לאחת המושבות החדשות. אך לא עברו שנים הרבה וסר חנו של טרוצקי. בנובמבר 1927 הוא סולק מן המפלגה ונשלח לגלות בקזחסטן, וב-1929 גורש מברית המועצות. 

כרזת תעמולה המפארת את 'החבר טרוצקי', 1919 (מקור: ויקיפדיה)

בסוף שנת 1928 הגיע לביקור בברית המועצות הסופר והמשורר אברהם רייזן (1953-1876), מן הנודעים בקרב סופרי יידיש באותם ימים, אשר צידד בקומוניזם. אנשי הייבסקציה ביקשו לטפח יחסים טובים עם סופרים יהודים מחוץ לברית המועצות שהיו בעלי השקפות קומוניסטיות, ורייזן – יליד קוּיְדָנוֹב (פלך מינסק) שהיגר לארה"ב בשנת 1911  זכה לקבלת פנים חמה. כאות הוקרה לכבודו התקבלה החלטה לשנות את שם המושבה מ'טרוצק' – כמתבקש – ל'רייזנפֿלד' (שדות רייזן), על שם 'הסופר הפרולטרי היהודי הגדול' אברהם רייזן

אברהם רייזן (משמאל) עם משה ליטבקוב, עורך העתון 'דער עמעס' ומראשי הייבסקציה, 1928 (ויקיפדיה)

זמן לא רב אחר כך פרצו בארץ ישראל מאורעות תרפ"ט. התעמולה הקומוניסטית ניסתה להציג את הפרעות הללו כפעולות אנטי-אימפריאליסטיות. או אז נשבר רייזן, ניתק את קשריו עם היומון הקומוניסטי האמריקני ביידיש פֿרהייט (דרור), וכתב מאמרים נגד התעמולה האנטי-יהודית של העיתונות הקומוניסטית. רייזן הוצג בברית המועצות כעריק ובוגד שפוגע באינטרס המעמדי של הפועלים היהודים.

וכך נאלצו המתישבים היהודים ברייזנפֿלד לבחור שם חדש למושבתם, בפעם השלישית תוך שש שנים. נמנו וגמרו שהפעם לא יקראו למושבה על שמו של איש חי... ליתר ביטחון הם בחרו בשם כשר למהדרין: 'ראַטנפֿלד' (שדה המועצה, שדה הסובייט).

האסם בפֿרילינג

הנה הפרק האמור מתוך ספרו של שפירא; תחילה תרגום שלי לעברית ואחריו המקור ביידיש.


הדים מארץ ישראל במושבות היהודיות

מאורעות שנת תרפ"ט (1929) בארץ ישראל, הידיעות על פרעות הערבים ביהודים, הגיעו גם למושבות היהודיות בברית המועצות, אבל בנוסח 'יֶבְסֶקי' מקורי...

במרחק חמש וורסטאות [כ-5.3 ק"מ] מהעיירה פֶּטְרוֹבֶרוֹבְקֶה במחוז אודסה, נוסדה בשנת 1923 מושבה יהודית, בעיקר בידי יהודים מפטרוברובקה. וכנהוג במושבה חדשה היה צריך להעניק לה שם. לב טרוצקי, ירום הודו, היה אז עדיין בשיא תהלתו, והאל הסובייטי בכבודו ובעצמו [כלומר, טרוצקי] הורה למושבה, שזה מקרוב קמה, להיקרא בשמו. ואכן, זכתה המושבה בשם 'טרוצק'.

הגיעה שנת 1927. במפלגה הקומוניסטית נוצר שסע סיעתי וסטאלין הזדרז להתחשבן עם מתנגדיו. טרוצקי כבר לא היה טרוצקי... הוא ירד מגדולתו, שמו הפך משוקץ, ונוצר צורך מיידי לשנות את שם המושבה.

בדיוק אז הגיע אברהם רייזן לביקור ברוסיה. באותה עת התחנפה הייבסקציה והראתה פנים שוחקות לסופרים יהודיים מחוץ לברית המועצות שאהדו את העיתונים הקומוניסטיים בארצותיהם, וגם רייזן נמנה עמם. הוא שיתף פעולה עם פֿרײַהייטהעיתון היהודי הקומוניסטי בארה"ב (כיום מורגן פֿרײַהייט). הזמינוהו אפוא להתארח ב'מולדת הסוציאליסטית הראשונה' והכינו לכבודו קבלת פנים חגיגית. 

כאשר אברהם רייזן הגיע לאודסה, אזי, לפי הוראות הבימוי של ראש הייבסקציה ל' אברם, קיבל את פניו בבית הנתיבות של אודסה יושב ראש מועצת העיר בכבודו ובעצמו. הוא הוריד, כמעט במו ידיו, את רייזן ממדרגות קרון הרכבת. האורח לא יכול היה להירגע זמן ממושך מ'מחווה' זו...

לאנשי פטרוברובקה נמסר שיש להחליף ללא דיחוי את שם המושבה 'טרוצק' לשמו של אברהם רייזן. מייד התכנסה אסיפה של המתיישבים והתקבלה החלטה: שמו של טרוצקי, הבוגד במעמד הפועלים, יימחה מעל פני המושבה, ומכאן ואילך היא תקרא 'רייזנפֿלד', על שמו של הסופר הפרולטרי היהודי הגדול אברהם רייזן.

אך למושבה לא היה מזל עם שמות...

בשנת 1929 נפוצו בעולם הידיעות על הפרעות ביהודים שחוללו הערבים בארץ ישראל. האופי הלאומני והאנטי-יהודי של הפרעות היה ברור לכל. אבל התעמולה הקומוניסטית בעולם ניסתה 'להכשיר' אותן, לתארן כפעולה אנטי-אימפריאליסטית ולהראות כי האשמים בהן הם היהודים עצמם...

את זאת אפילו אברהם רייזן לא יכול היה לשאת. הוא ניתק את קשריו עם העיתון הקומוניסטי האמריקני פֿרהייט, ופרסם מאמרים נגד התעמולה האנטי-יהודית של העיתונות הקומוניסטית.

העיתון המוסקבאי דער עמעס [האמת], שופרה של הייבסקציה ברוסיה, הרים קול צעקה נגד הציונות, שהיא 'סוכנת האימפריאליזם העולמי', ו'מדכאת בידיים יהודיות את זכויות הערבים בפלסטינה'. העיתון הצדיק את זעמם של הערבים נגד מדכאיהם, הציונים, ואת מרחץ הדמים שחוללו ביהודים בפלסטינה. רייזן, כמובן, הוצג עתה כעריק ובוגד, שפוגע באינטרס המעמדי של הפועלים היהודים, ועל כן יש להחרימו.

והמתיישבים היהודים של רייזנפֿלד נאלצו, נעבעך, שוב לכנס אסיפה, ובפעם השלישית בשש שנות קיומה של המושבה לחפש לה שם חדש...

באסיפה זו קם אחת המתיישבים וזעק: 'יהודים! אל לנו לקרוא עוד את מושבתנו על שם אדם חי!'

ואסיפת המושבה רייזנפֿלד בחרה למושבה את השם ראַטנפֿלד.

עדר חזירים במושבה ראַטנפֿלד (לשעבר טרוצק, לשעבר רייזנפֿלד), 1930
תרנגולי חופש במושבה ראַטנפֿלד (לשעבר טרוצק, לשעבר רייזנפֿלד), 1930


די ייִדישע קאָלאָניע פֿרילינג, עמ' 109-107

_______________

אבישי ליוביץ' גר בתל אביב. הוא גימלאי ומתנדב בעמותות שונות, תלמיד נצחי וחובב תולדות עמנו.

יום חמישי, 13 ביולי 2017

ארץ הקודש: עולם הנשמות; אשפתון בברכת השם, מונית הנסים

א. סיור מודרך בעולם הנשמות

אני מדריך טיולים ותיק, בעיקר בחו"ל, אבל בכזה סיור קוסמי ואתגרי עוד לא נתקלתי.

את הסיור הספציפי הזה כבר החמצתי. אבל אני בטוח שיהיו סיורים נוספים.

אל תתבלבלו. מדובר בהרצאות מז'אנר ההחזרה בתשובה. ולשומע התמים יונעם ויטומטם.

צילום: רמי נוידרפר

ב. הכי טוב למשפחה

ואם כבר אנחנו בעולם הנשמות, הנה הזדמנות שמציעה חברת 'פאלאס', תחת הסיסמה 'הכי טוב למשפחה'...

מומלץ למשפחות מרובות נשמות.

צילום: מיכה מגן

ג. 'וַיָּרַח ה' אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ'

אלוהים עשוי לברך כל דבר, אפילו את פחי האשפה.

רשת המרכולים הבני-ברקית 'שפע ברכת השם' הציעה לאחרונה לצרכניה הנאמנים שלל מבצעים והנחות.


במודעה הופיע גם 'אשפתון', כלומר שקיות ניילון לאשפה.

לוּ הייתי חבר בוועדה הרוחנית של העיתון שבו התפרסמה המודעה (יתד נאמן) הייתי מציע למפרסם לשנות מעט את הטקסט...



ד. מונית הנס

במונית הזו הכל יכול לקרות...

צילום: ברוך גיאן


יום רביעי, 12 ביולי 2017

סיפורי רחובות: טבריה ויפו, שנונית באר שבע והאקציה בחדרה

א. היֹה הייתה טבריה...

טבריה, כולל הקפיטריה, היא כנראה זיכרון רחוק מן העבר. לפחות בירושלים.

לפי השלט ברחוב טבריה שבשכונת נחלת אחים, פעם, בימי הבית השני, הייתה עיר בשם זה. מה קרה לה מאז והיכן היא היום? לא ברור.


דוברי אנגלית בכל העולם קוראים לעיר הזו בשם Tiberias, אבל אצלנו היא הייתה ותישאר Tveria...


בקצה הרחוב מישהו כיסה את הבושה, ותחת צלו הקדוש של רבי נחמן מאומן הוא מציע נשמה למכירה (Soul for Sale).

צילומים: דוד אסף

ב. עיר הנמל של ירושלים

לירושלים אין ים אבל יש לה עיר נמל.

יפו כמובן!

שלט מוזר זה נקבע בסימטה היורדת מרחוב יפו לרחוב אגריפס ליד מתחם בית החולים שערי צדק הישן.

צילום: אדוה מגל-כהן

ג. מי היא השְׁנוּנִית?

כתבה לי יעל בר מבאר שבע:
בשכונה ה' בבאר שבע, כל שמות הרחובות נקראים בשמות בעלי חיים מדבריים. אחד מהם הוא 'משעול שְׁנוּנִית', בשין ימנית. השנונית היא לטאה. לא סתם לטאה אלא אנדמית, כלומר היא חיה רק כאן, ולכן זכתה לשם 'שנונית באר שבע'. היא נקראת שנונית בשל קשקשי האצבעות המשוננים שברגליה, והיא נמצאת בסכנה חמורה של הכחדה.  
שנונית באר שבע (צילום: בעז שחם; ויקיפדיה)

אבל על השנונית הזו רק מעטים שמעו, וגם אלה ששמעו לא ממש יודעים איך צריך להגות את שמה.

מה עושים? מתקנים את התעתיק הלטיני לשם המוכר של ציפור השיר הנפוצה סנונית / Snunit.

צילום: יעל בר

עד היום אין איש יודע לבטח מה שם הרחוב באמת. אולי על שם לטאה מעופפת שיודעת לשיר...

ד. האֲקַצְיָה בחדרה הסתיימה

ומבעלי חיים לעצים...

זו הפעם השלישית שמדורנו מבקר ברחוב האקציה בחדרה.

בפעם הראשונה, ב-28 במרץ 2016, הצבענו על הבעייתיות שבשם זה, שבהעדר ניקוד יכול להיקרא כ'אַקְצִיָה', המונח שבו השתמשו הגרמנים ל'מבצעים' המיוחדים לאיסוף יהודים מהגטאות וגירושם למחנות ריכוז או מוות ('שואה שלנו').

הפעם השנייה הייתה ב-6 ביולי 2016, כאשר דיווחנו כאן שעיריית חדרה הטתה אוזנה לשוועתנו והחליטה לנקד את השם, כדי להבהיר הבהר היטב שמדובר בעץ ולא בפוגרום ('ביקור חוזר ברחוב האקציה').

בשבוע שעבר התברר כי עיריית חדרה  'עיר עם אנרגיה'  הבינה שהקרב אבוד והבושה גדולה. היא ויתרה לחלוטין על שם הרחוב והחליטה לשנותו. מכאן ואילך ייקרא הרחוב על שם עובדיה בן שלום, מעסקני העדה התימנית בישראל. נקווה שלא תהיה לנו סיבה לבקר ברחוב בפעם הרביעית...

עיריית חדרה


יום שישי, 30 ביוני 2017

'מכל פח מציץ זנב': על 'שיר החתולים' של ע. הלל ועל מלון חתולים

צילום: דוד אסף (לחיצה על הצילומים תגדיל אותם)

א. שיר החתולים

כשצילמתי לא מכבר את זוג חתולי הפרא האלה, מעל מְכוּלַת זבל ריחנית באזור התעשייה תלפיות שבירושלים, לא יכולתי שלא לפזם לעצמי את 'שיר החתולים' של ע. הלל, שהולחן על ידי סשה ארגוב ובוצע על ידי 'התרנגולים' בתכניתם השנייה (1963).

זהו שיר נהדר, שמלא וגדוש במשחקי מילים ובשעשועי לשון. משום מה נשכח השיר ולא זכה לכבוד המגיע לו. למיטב ידיעתי, הוא לא נכלל באף אחד מספרי שיריו של ע. הלל ונדפס רק באוספי לחניו של סשה ארגוב.

קסם של יומיוֹמִיוּת אורבנית-חילונית, נטולת מלחמות, הרואיות חלוצית או קדושה דתית, מתפרצת מכל שורה בשיר הזה, שכמותו, כנראה, יכלו להיכתב בישראל רק בשנות השישים.

תשכחו מ'מיצי' או 'פיצי', חתולי הבית המטופחים והמפונפנים; כאן מדובר במאבקי הישרדות מסוג אחר, שהם מנת חלקה של 'כיתת חתולים אמיצים' וקשוחים (עד שכלבלב מזדמן מפיץ אותם לכל עבר בנביחתו החלושה). זהו שיר על ארבעה חתולי רחוב, שני זכרים ושתי נקבות, שגרים בפח הזבל של רחוב מנדלי 79, ורק אזכור שמותיהם המופרכים – אִיבָן האיום, אבּוּ-גִ'ילְדָה השודד, לוֹלָה ופְרִידָה שׁוּבֶּרְט – מעורר בך צמרמורת מתוקה של עונג.
'אִיבַאן הָאָיוֹם' הוּא זֶה  
הַשָּׂרוּט וְהָרָזֶה,  
'לוֹלָה' חֲתוּלָה שַׁרְמַנְטִית,  
חַיְּכָנִית, קְצָת נִימְפוֹמַנְטִית.  
'פְרִידָה שׁוּבֶּרְט' הַגְּרוּשָׁה-שָׁה,  
יֶשׁ לָהּ רֶגֶל קְצָת קְרוּשָׁה-שָׁה. 
צילומים: דוד אסף

כאמור, 'שיר החתולים' הולחן על ידי סשה ארגוב ובוצע על ידי 'התרנגולים' בתכניתם השנייה (1963):



והנה המילים בשלמותן.

את מה שרציתי: משירי סשה ארגוב, ידיעות אחרונות, 1983, עמ' 11

הלל עומר – הוא ע. הלל – אהב חיות. מי לא זוכר ואוהב את שירו 'יוסי ילד שלי מוצלח', על הילד התמים והחולמני (היום קוראים לו 'חְנוּן'), שאמו שולחת אותו לקנות בקבוק חלב אבל בדרך הוא מוצא 'גּוּר כְּלָבִים מִסְכֵּן צוֹלֵעַ ... חֹמֶד שֶׁל כְּלַבְלַב', ושוכח את מה שביקשו ממנו.

ע. הלל גם כתב שיר אהוב ושמו 'מעשה בַּחֲתוּלַיִִם', על חתול לבן וחתול שחור, שבטוחים, אבל בעצם לא כל כך, שהצבע של כל אחד מהם הוא הכי יפה...

 


נחזור לחתולים של רחוב מנדלי.

לפני כמה שנים יצאתי לחפש את ה'חצר' של רחוב מנדלי 79 בתל אביב, עיר מגוריו של ע. הלל. רציתי לצלם את פח האשפה המהולל, ולאכזבתי התברר לי שברחוב מנדלי האמתי (זה שליד חוף פרישמן) אין בכלל מספר 79. מיטב השיר – כזבו.

לעומת זאת ברחוב מנדלי 5 יש בית מלון יוקרתי ('המלון ברחוב מנדלי'), וזה מוביל אותנו לפרק הבא...


ב. מי יתנני מלון חתולים

בכיכר קדומים ביפו, ליד המוזיאון, הוקם לאחרונה מלון חדש לחתולים (Cat's Hotel). לפי הממדים הצנועים שלו  ארבעה חדרים בסך הכל, וגם הם פתוחים לכל רוחות השמיים  הייתי מכנה אותו יותר 'הוסטל'. מעניין כמה כוכבים משרד התיירות היה נותן לו. על כל פנים, בביקור האחרון לא נמצאו דיירים במלון.

צילום: יהושע לביא

לא רק ביפו.

לפני זמן מה, בחודשי החורף, צילמתי ברחוב הרכבת בירושלים מלון מקורי לחתולי רחוב שנפתח באדיבות אחד השכנים בתוך מארז ישן של מחשב HP שקרביו רוקנו. בעל המלון אף טרח והביא מזון משובח לדייריו.

המלון הזה אוכלס לפרק זמן על ידי חתולה ששמרה בו על גוריה הקטנים, ומשגדלו הגורים והשמש שוב זרחה על הארץ ננטש המלון הממוחשב על ידי דייריו וסופו שהושלך לאשפה.

צילומים: דוד אסף

ג. יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ

ולסיום, קצת קולטורה.

החתול הלמדן הזה צולם בניר עציון...

צילום: יחזקאל חובב


יום רביעי, 28 ביוני 2017

כן או לא? תעודות זהות; עישון; חניה; שטח ציבורי

בסוגת ביקורת השילוט והפרסום מוכרת הקטגוריה 'ממאי נפשך' (מה רצונך?), ובמילים אחרות: מה בעצם אתם רוצים להגיד? אולי תחליטו?

הנה כמה דוגמאות.

א. כשאת אומרת לא לְמה את מתכוונת?

כש'אַת' (מדינת ישראל, רשות האוכלוסין וההגירה) אומרת 'לא יוכלו לקבל שירות', מה בעצם רצית להגיד?

המודעה הזו פורסמה אתמול (27 ביוני) בעיתונים 'הארץ' ו'ידיעות אחרונות', ומן הסתם גם בעיתונים אחרים, אבל היא תמוהה ובלתי מובנת. מה בעצם כתוב כאן?

תודה למנחם גרינשטין

ב. לחנוֹת או לא לחנוֹת? זו השאלה

בשירותי כבאות והצלה של תל אביב (רחוב אבן גבירול 231) מתנוסס שלט מופרך זה כבר שנים רבות.

צילומים: מנה רוזנברג

ואם אנחנו כבר בעסקי חניה...

השלט המפולפל הזה מוצב בכיכר המושבות ברמת גן.

לא יותר פשוט לכתוב 'שבתות וחגים', וזהו?

צילום: איתמר לויתן

ג. לעשן או לא לעשן? זו השאלה

ומשהו מ'נמל הבית' שלי. על דלתות הכניסה לבניין הפקולטה למדעים מדויקים באוניברסיטת תל אביב הודבקו מודעות חד-משמעיות.

צילום: נחום גורליק

ד. שטח ציבורי

'שטח ציבורי', שלא כמו 'שטח פרטי', זה בדרך כלל משהו ששייך לציבור.

אבל לא ברעננה. כאן, ברחוב תל חי 2, נאסר על הציבור להיכנס ל'שטח' ששייך לו.

צילומים: גדעון נח